דף הבית      צור קשר   היכן הארון אבנים פילוסופיה וקבלה מזלות סיפור או מעשיה בית הבחירה בדיקת שמות וזוגיות   שמות חלומות ופתרונם התיקון של התיקון    המרכז

 המרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

  רדיקאלים ותוספי מזון
רפואת הצמחים

 הערכתנו למר יגאל גרנות - ממדרשת שדה בוקר למר' נסים קריספיל. ולירון שירמן שממנו למדתי את האהבה לצמחים

רפואת צמחי מרפא בתק' המקרא

יגאל גרנות*
צמחי רפואה בעולם המקרא:
במקרא מופיעים איזכורים לשימוש בצמחי רפואה, אך רובם הם איזכורים עקיפים, ובעצם אין בידינו עדות ישירה בדבר שימוש בצמחי רפואה למטרה זו בתקופת המקרא.
ירמיהו, למשל, מציין 3 פעמים את השימוש בצרי לריפוי פצעים: ”הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכה בת עמי?” .ירמיהו, ח’, 22. מ”ו, 11. נ”א, 8.
בתקופתנו זיהה פרופ’ פליקס את הצמח הזה כלבנה רפואי, שאכן צמח בגלעד ושימש בעבר למטרות רפואיות. צמחים רבים, שהיו מוכרים בעולם העתיק כצמחי רפואה, מוזכרים בתנ”ך כצמחי בושם:לוט, נכאת, חלבנה, מור, לבונה ועוד. צמחי רעל:דודא, ראש, לענה ופקועה, או צמחי תבלין: שום, בצל, כמון, גד, אזוב וקצח.
מאחר וכל האיזכורים בתנ”ך הם עקיפים בלבד, קיימים חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מקורה של הרפואה הצמחית היהודית בתקופה המקרא: הריסון 1966 חשב, שמאחר והיו חילופי תרבות בין העמים השונים במזרח הקדום, הרי שהשימושים בצמחים לרפואה, שהיו מקובלים בכל העולם העתיק, היו מקובלים גם בישראל. לעומת זאת, סברו חוקרים אחרים, שלעם ישראל היתה רפואה עממית­צמחית מקורית משלו, משום רתיעתו לקבל משהו מתרבויות זרות. לדעת חוקרים אלה, מעטים האיזכורים בתנ”ך לצמחי רפואה בגלל תפיסתו האידיאית של התנ”ך, שרק ברצון האל מתגבר האדם על מחלותיו. תפיסה זו השתנתה בימי בית שני, ולכן מופיעים בתלמוד הרבה יותר צמחי רפואה מאשר בתנ”ך .בתנ”ך מוזכרים כ­120 צמחים בכלל, ואילו בתלמוד מוזכרים כ­400 צמחים, מתוכם רבים מופיעים כצמחי רפואה מיוחדים. כמו כן ראוי לציין, שצמחי הרפואה המוזכרים בתלמוד שונים במידה רבה, לא רק מהצמחים המוזכרים בתנ”ך, אלא גם מהרפואה העממית הנהוגה עד היום אצל הבדואים. מכאן נובע, שאכן בימי המקרא היתה, כנראה, רפואה צמחית מקורית לעם ישראל, שבימי בית שני השתנתה והפכה להיות כבכל העמים. לפי המסורת, אכן היה קיים ספר רפואה שרוב תרופותיו היו צמחיות, שנכתב על­ידי שלמה המלך, אך הוא נגנז על­ידי חזקיהו המלך (ברייתא, פסחים, סוף פרק ב’). רש”י טען, שהדבר נעשה כדי שהחולים לא יסמכו על התרופה, אלא יפנו לרחמיו של האל בזמן מצוקתם. הרמב”ם טען, שחזקיהו עשה זאת משני טעמים: 1. בספר היו דברי הבל ”מדרכי האמורי”. 2. בני האדם השחיתו דרכם והיו ממיתים באותם הסמים "התרופות".
בתקופת המקרא היה נהוג שהרוקחות- איסוף הצמחים והכנת התרופות מהם- נתונה בידי הנשים. בספר שמואל א’ .ח’, 31, נאמר: ”ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות”. גם הכוהנים עסקו ברוקחות, ובעיקר לשם הפקת בשמים לצורכי בית­המקדש ­ ”ומן בני הכוהנים רוקחי המרקחת לבשמים” .דבה”י א’, ט’, 30.
מקומה הגיאוגרפי של ארץ­ ישראל, בין אשור ובבל בצפון לבין מצרים בדרום, איפשר לה להיות מתווכת במסחר סמי המרפא, בדרכי הים והיבשה. המסחר בתרופות ובתמרוקים היה בידי הישמעאלים, שהעבירו שיירות גמלים ביבשה, ואילו הסחר הימי היה בידי בני­ישראל והצידונים. עובדה זו, יחד עם עיסוקם של הכוהנים ברוקחות, הביאה בסופו של דבר להקמתן של אגודות רוקחים ורופאים מקצועיות, וכבר בספר נחמיה מוזכר ”חנניה בן הרקחים”.

צמחי רפואה בתק' ההלניסטית

יגאל גרנות-מיתוך צמחי רפואה בנגב
צמחי רפואה בתקופה ההלניסטית:
היוונים הקדמונים הצטיינו בתחום רפואת העשבים, ומורשתם בתחום זה השפיעה על הרומאים ­ רופאי אירופה של ימי הביניים, ואפילו על הרפואה המודרנית של היום.
היפוקרטס 462­377 לפנה”ס נחשב לאבי הרפואה המודרנית בכלל, ובספריו הוא השאיר רשימה של כ­400 צמחי רפואה שכ­200 מהם משמשים ברפואה עד עצם היום הזה.
חלק מהצמחים המוזכרים בספריו משמשים גם ברפואה עממית עד היום ­ ממש בצורה ובאופן כפי שהוא תיאר בספריו אלה.
אחריו קם הרופא הידוע תיאופרטס שחי במאה השלישית לפנה”ס, והיה בעצם בוטנאי שעסק גם בצמחי רפואה. הוא חקר את צמחי יוון והארצות השכנות, וספרו הגדול ’חקירות אודות צמחים’, מהווה ספר חובה בבוטניקה בכלל, ובתולדות צמחי הרפואה בפרט. חלק ממרשמיו שרירים וקיימים עד עצם היום הזה.
המפורסם מכל הרופאים היווניים היה דיוסקורידס שחי במאה ה­1 לפנה”ס, ששירת כקצין בצבא הרומי,בימיו של נירון קיסר. בספרו הגדול 'De Materia Medica' ­ ’חומרי רפואה’, הוא מתאר כ­1,000 תרופות ממקור צמחי, אנימלי ומינרלי, וכ­500 צמחי רפואה שונים. בספר נכללו גם הוראות היכן אפשר למצוא את חומרי הרפואה הללו, מתי זמן האיסוף, ולאיזה מטרה רפואית הם משמשים. הספר זכה לתפוצה גדולה מאוד ולהצלחה אדירה, והיה לספר היסוד ברפואת עשבים עד לתקופת הרנסנס.
בניגוד ליוונים, לא חידשו הרומאים הרבה בתחום צמחי הרפואה. פליניוס הזקן פרסם ספר שקרא לו ’ההיסטוריה של הטבע’, ובו הוא מתאר במקוטע גם מספר צמחי רפואה.
גם גלינוס,131 לפנה”ס, נחשב לרופא גדול, והיתה לו השפעה רבה על עולם הרפואה עוד מאות שנים לאחר מותו. חלק ניכר מתרופותיו היו תרופות צמחיות, והוא גם פיתח שיטה לטיפול כאשר התרופות הן חלקי צמח שונים. עד היום קוראים לרפואה המתבססת על חלקי הצמח השונים בשם ’רפואה גלנית’.
התפשטות הנצרות והפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית, בלמו את התפתחות הרפואה במערב כולו, שכן הנצרות האמינה שהמחלות הן עונש משמים, ולכן גם הריפוי הוא בידי שמים ולא בידי תרופות מעשה ידי אדם.
הרפואה הערבית הקדומה פרחה בעיקר בין המאה השביעית לספירה לבין המאה ה­11. רפואה זו הושפעה רבות מכתבים עתיקים ומהרפואה של מסופוטמיה, יוון ואפילו הודו. הסוחרים הערבים היו אלה שבאו במגע עם הודו המרוחקת והאקזוטית, והביאו משם גם את תרבות הרפואה הצמחית ההודית. עד עצם היום הזה מקובלים עקרונות הרפואה הצמחית הזו של הרופאים הערבים הקדומים על מאות אלפי אנשים בצפון­אפריקה, אירופה ואסיה. הרפואה הערבית הזאת השתמשה אמנם בכל המסורות שנזכרו למעלה, אך הוסיפה גם צמחים חדשים שנמצאו בארצות ערב ושימשו כצמחי רפואה בארצות אלה. בימי הביניים הפרידו הערבים בין מקצוע הרוקחות והרפואה, והיה נהוג אצלם שהרופא רושם את המרשם והרוקח הוא זה שמביא את חומרי הגלם, בעיקר צמחים, ורוקח מהם את התרופה לפי הוראות הרופא.
הרופאים הערבים המפורסמים ביותר הם: איבן­סינא, 980­1037, שספרו על הרפואה, גם הצמחית, שימש בזמנו ספר יסוד בבתי­ספר לרפואה. הוא כתב ספר רפואה, שהסתמך על ספריהם של גלינוס ודיוסקורידס, שהתפרסם בעיקר בגלל היותו מסודר בסדר אלפבתי, וכן בגלל שנתן את שמות הצמחים והרפואות בשפות שונות ­ מה שהפך אותו לכלי עזר ראשון במעלה בחקר השוואתי של זיהוי צמחי רפואה.
רופא ערבי ידוע מאוד הוא, כמובן, הרמב”ם ,1134­1240, שהיה גם רופא ידוע בזמנו ופרסם מספר ספרי רפואה.’ספר הקצרת’, ’סמי המוות’, ’שמות הרפואות’.
בספרים אלה מופיעים מאות צמחים, שהרמב”ם ייחס להם תכונות רפואיות.
בימי הביניים שלטה האמונה הנוצרית ברפואה, ולכן נעצרה התפתחות הרפואה בכלל, ורפואת הצמחים בפרט. רפואה זו נשתמרה בעיקר במנזרים, שם גידלו הנזירים את הצמחים, ייבשו אותם, הפיקו מהם את התרופות לפי הכתוב בספרים היווניים והרומיים העתיקים, שהם נהגו לתרגם לשפות האירופיות השונות.
אפילו המגיפה השחורה ­ שהפילה מיליוני חללים באירופה ­ לא הביאה למחקר חדש בחיפוש אחר הגורמים למחלה. היא נתפסה כסימן לכעסו של האל על האנושות. הדבר היחידי שבו ניסו האנשים לעשות, היה לתלות זרים של צמחים ארומטיים בפתחי הבתים ובבתי­החולים, בתקווה שריחם יניס את המגיפה.המדובר בעלים של ער אציל, שמיר, נענע, ורדים וכדומה.
הרפואה העממית של התקופה שמה דגש על צמחי משפחת הסולניים: דודאים, שיכרון, דטורה והבלהדונה, שיש להם תכונות רפואיות בגלל תכולת האלקלואידים בהם. צמחים אלה הם גם צמחי רעל וגורמים להזיות ותרדמה מעין­היפנוטית. זו הסיבה מדוע שימשו צמחים אלה, בתקופה זו בעיקר, ברפואה המאגית ובפולחני סתר למיניהם. רפואה עממית זו השתמשה גם בפטריית הארגוט, וזו היתה תרומתם החשובה ביותר לרפואה בכלל. פטריה זו נטפלת לשיפון ולדגניים אחרים, ואם מערבבים אותה במזון היא יכולה לגרום להזיות ולהרעלה המונית. היום ידוע שהיא מכילה את החומר LSD ואלקלואידים אחרים.כיום משמשים האלקלואידים האחרים, פרט ל­LSD,כתרופות ברפואה הקונבנציונלית.תרופות לזירוז לידה, מרפי שרירים לא רצוניים, מכווצי כלי דם פנימיים, וטיפול במיגרנות.
במאה ה­15 קם רופא שוויצרי בשם פרצלסיוס, והציג תורה רפואית חדשה ­ Doctrine of Signatures ­ ’תורת החתימות’. רופא זה טען, שהצמחים נבראו על­ידי האלוהים כדי שהאדם ישתמש בהם לריפוי. לכן ניתנה לכל צמח צורה מסויימת ­ בהתאם לאיבר או למחלה אותה הוא אמור לרפא. כלומר, רופא זה שילב בין דעתה של הכנסיה לבין רפואת הצמחים העממית, שהיתה קיימת כבר מאות שנים. לפי הרעיון שלו, ששלט באירופה עוד מאות שנים אחריו, עלים וצמחים בצורת לב ירפאו מחלות לב, פירות דמויי כליה ­ מחלות כליות, פרחים אדומים ומיץ רימונים ­ לריפוי מחלות דם, פרחים צהובים ­ לריפוי צהבת, אגוזי מלך, הדומים לגולגולת ­ מחלות ראש, צמחים שעירים ­ לריפוי קרחות, צמחים בעלי חלב לבן ­ לעידוד יצירת חלב אצל נשים מיניקות, צמחים מאריכי ימים ­ להארכת ימי האוכלים אותם, וכו’...

 

צמחי מרפא בתק' המודרנית

על סף התקופה המודרנית
תורות אלה היוו בעצם את מדע הרפואה עד למאה ה­17, שאז חל שינוי בתפיסה הכללית והמדע המודרני בכללותו החל להתפתח. הרפואה עברה לחיפוש אחר תרופות סינטטיות כימיות, ואילו הבוטניקה הפכה למדע עצמאי המתאר צמחים ובודק כיצד הם חיים. רפואת הצמחים חזרה להיות רפואה עממית­פולקלוריסטית, שאין לה מקום בבתי­החולים הממוסדים וברפואה הקונבנציונלית.
במאה ה­19 החלה הכימיה להתפתח, ומהר מאוד גילו שבצמחים ,ביחוד בירקות ובפירות, יש חומרים פעילים המצויים בהם בכמויות זעירות והיכולים להשפיע לטובה על כל מיני תחלואים. הכימאים החלו לבודד את החומרים הללו ולייצר מהם תרופות, וזו היא המהפכה הפיטוכימית של המאה ה­19. תוך כדי ההפקה והבידוד של החומרים הרפואיים מהצמחים, יצרו הכימאים­רופאים הללו תרופות ספציפיות.גם זה היה חידוש, שכן בכל תורות הרפואה הקודמות ­ עד המאה ה­19 ­ לא היו תרופות ספציפיות, אלא התפיסה היתה שכל צמח יכול לרפא מחלות רבות. למרות המהפכה הזאת, היו ידועות למדע הרפואה עד 1910 רק 2 תרופות צמחיות ספציפיות: הכינין נגד מלריה, וכן צמח האיפקקנוהה, ממנו הפיקו תרופה נגד דיזנטריה .האלקלואיד אמטין המצוי בצמח זה משמיד את האמבות הגורמות לדיזנטריה. את התרופה האחרונה גילה והפיק, החוקר הצרפתי מג’נדי, 1783­1855, שנחשב כאבי הפרמקולוגיה הניסויית. כבר ב­1809 הוא בודד את הסטריכנין מזרעי עץ הקיא, ולאחר מכן בשנת 1871 מצא את התרופה נגד דיזנטריה שהוזכרה לעיל.
אחריו קמו עוד מספר חוקרים, שהחלו גם הם לייצר תרופות סינטטיות שהיו חיקוי כימי לחומרים הפעילים המשפיעים רפואית והנמצאים בצמחים. עד מהרה גילו, שייצור תרופות סינטטיות זול יותר ובטוח יותר, ולכן עברו לחיפוש אחר תרופות כאלה, והשימוש בצמחים הלך וירד באופן הדרגתי. בתחילת המאה ה­20 כבר היו בכל התרופיונים רשימות התרופות המצויות בכל בית­חולים יותר תרופות סינטטיות מאשר תרופות שמקורן ישירות בצומח.
ברור לגמרי, שגם לערביי ארץ­ישראל בראשית המאה הזו היתה רפואה עממית שהתבססה על ריפוי בעזרת צמחי בר. המקורות שלנו על רפואה זו הם ספריהם של החוקרים אפרים הראובני ולואיז בלדנספרגר. הראובני עלה לארץ בשנת 1906 והחל לחקור את צמחייתה ואת הפולקלור הערבי הקשור בה. כמו כן יצר תחום מדעי חדש ­ ’בוטניקה תנ”כית’- זיהוי צמחי התנ”ך, המשנה והתלמוד, ובמסגרת זו הצליח לזהות מאות מהצמחים הנזכרים במקורותינו.
לואיז בלנדספרגר היתה מיסיונרית נוצריה, שהגיעה לארץ­ישראל ב­1848 וחיה בכפר ארטאס ליד בית­לחם. אחיה היו כוורנים, ומכאן חיבתם של בני המשפחה לפרחים ולצמחים. היא החלה לעסוק בחקר הצומח של ארץ­ישראל וחקר הרפואה העממית הנהוגה אצל הערבים בארץ. בשנת 1931 ביקרה אותה הבוטנאית גרייס קרופוט, והן החליטו לכתוב ביחד ספר שעניינו הפולקלור הצמחי של ארץ­ישראל. כך נולד הספר 'From Cedar to Hyssop' מהארז עד לאיזוב, שנחשב לספר הטוב ביותר בנושא.
בראשית המאה רווחה האמונה בקרב הערבים, הבדואים והפאלאחים, שהמחלות נגרמות על­ידי שדים."ג’ינים".לכן מלווה הרפואה העממית שלהם בהרבה אמונות טפלות ומעשי כשפים: לעתים מכים את החולה, או עושים בו כוויות בברזל מלובן.הכל כדי לגרש את השד מגופו. במקרים רבים אין בולעים את התרופה הצמחית, אלא תולים את הצמח בשרשרת סביב צוואר החולה. לפעמים משאירים את תה הצמחים ­ שנועד לשמש כתרופה ­ מחוץ לבית במשך הלילה, זאת כדי שהכוכבים ישפיעו עליו לטובה.
אצל הערבים, כמו באירופה של ימי הביניים ובסין הקדומה,נהגו להשתמש בצמחים הדומים לאיברי אדם כדי לרפא את האיברים או הסימפטומים הדומים להם.וזאת,כמו בתורת הצורות של פרצליוס, מתוך אמונה שהבורא רמז לבני האדם על­ידי צורות הצמחים, על סגולותיהם לרפא.הפאלחים הערבים היו משוכנעים ביכולתו הרפואית של כל צמח, גם כאלה שלא הכירו כלל. הצמחים המוכרים כצמחי רפואה לא היו ספציפיים בדרך כלל, אלא שימשו לריפוי מחלות רבות כל אחד. היו גם מקרים רבים, שצמח ששימש בשבט אחד לריפוי מחלה מסויימת, שימש בשבט אחר לריפוי מחלות אחרות.

ההבדל בין רפואה מודרנית לבין רפואה עממית

היחס בין הרפואה המודרנית לבין הרפואה העממית:
ההבדל העיקרי בין הרפואה המודרנית לבין הרפואה הצמחית העממית, הוא היכולת לתת לחולה חומרים נקיים. כיום אפשר להפיק את החומרים הפעילים מהצמחים, לבודד כל חומר, לנקות אותו משאריות של חומרים אחרים ולקבל סם טהור, מרוכז ובעל עוצמה גבוהה יותר. לחומרים הללו בצורתם המבודדת, יש גם השפעה ספציפית ופעולתם מהירה וחזקה יותר מאשר בצורתם הטבעית בצמח. ואולם, לשימוש בהם בצורה המבודדת יש גם חסרונות משמעותיים: החומר הנקי עלול להיות בעל פעולה חזקה מדי ­ עד כדי חשש להרעלה. כמו כן, הוא עלול לאבד חלק מיכולת הפעולה שלו תוך כדי תהליכי ההפקה והבידוד הכימיים. לפעמים פועל החומר כתרופה רק בגלל השפעתם של חומרים אחרים המופיעים יחד עמו בצמח עצמו, והמיצוי הכימי שלו ’מקטין’ את השפעתו הרפואית.
כאמור, במאה ה­19 התפתח מדע הפרמקולוגיה הניסויית, והחלו לזהות את החומרים הפעילים בצמחים ולהפיק אותם. החומר הראשון שבודד היה האלקלואיד מורפין, שבודד מהשרף של הפרג כמובן.בודד אותו, כבר בשנת 1803, הרוקח הגרמני פרידריך וילהלם אדם סרטורנר. הראשון שהפיק אלקלואידים מצמחים והשתמש בהם כחומרי ריפוי, היה הרוקח הצרפתי מג’נדי, שנחשב כאבי הפרמקולוגיה הניסויית.
מג’נדי פרסם ספר בשנת 1821, בו הוא מפרט את החומרים הצמחיים היכולים לשמש כרפואות, את דרכי בידודם ואת אופן הכנתם כתרופות.
השלב הבא בפרמקולוגיה ובכימיה הרפואית היה פיתוחם של חומרים סינטטיים למחצה ­ כלומר, לקחו חומר צמחי פעיל ושינו אותו במעט מבחינה כימית. כך יצרו חומר פעיל יותר וטוב יותר לריפוי. כך למשל בודד מקליפת עצי הערבה הגליקוזיד סאליצין, המהווה תרופה להצטננות ולשגרון. בשנת 1899 הצליחו לשנות חומר זה מבחינה כימית ולהופכו לתרכובת של חומצה סאליצילית עם חומצה אצטית, והתקבל האספירין הידוע. הסתבר, שתרכובת זו יעילה יותר ובעלת תכונות ריפוי חזקות יותר.
התפתחות נוספת היתה יצירת סמים סינטטיים. היתרון העיקרי שלהם הוא מחירם הזול. החומרים הטבעיים היו מאוד יקרים, שכן רובם יובא ממדינות אחרות, ולעתים ממרחקים גדולים,בדרך כלל ממדינות רחוקות וקשות לגישה,, או שריכוזם בצמחים המתאימים היה נמוך מאוד ולשם הפקתם היה צורך לייבא כמויות גדולות מאוד של הצמח המסוים.
זו היתה המהפכה הכימית של המאה ה­19, שהביאה בין השאר לירידת העניין בצמחי רפואה. הסיבות לכך היו איפוא: יצירת תרופות בעלות השפעה מהירה וספציפית, הפקת תרופות זולות יותר, התפתחות מדע הכימיה האורגנית ועימו היכולת לסנטז את החומרים השונים במעבדה, וחומרים חדשים בעלי יכולת רפואית. עד מהרה איבדו המדענים כל עניין בצמחים בעלי יכולת רפואית, וראו רק בכימיה את הפתרון לכל מחלותיו של האדם.

במהלך המאה ה­20 התברר שלחומרים הסינטטיים יש גם חסרונות:
1.חלק מהחומרים הללו במינון גבוה הם רעל. התחום בין המנה המותרת והמנה המסוכנת הוא קטן מאוד וקשה לדייק, ולכן היו וישנן הרבה תקלות. לדוגמא: סמים רבים להורדת לחץ דם גרמו למחלות עצבים ואף למוות.
2.פעמים רבות היו טעויות אנוש ונעשה שימוש לא נכון בחומרים החדשים, דבר שגרר אחריו תוצאות הרסניות.
3.הסמים הסינטטיים החדשים פועלים אמנם במהירות ומסייעים בריפוי מחלה אחת, אך באותה עת יש להם הרבה תופעות לוואי והפרעות במקומות אחרים בגוף. תופעות הלוואי הן רבות ומסוכנות: החל בדכאון, ראייה מטושטשת, סחרחורות, כאבי ראש, הפרעות עיכול, נזק לכבד, התמכרות והתפתחות גידולים ממאירים.
לדוגמא: מלחי ליתיום, המשמשים ברפואה הפסיכאטרית כאמצעי הרגעה, גורמים להתפתחות כיבים בקיבה ובמעיים. קורה שגם לחומרים צמחיים יש תופעות לוואי, אך ברוב המקרים הן בעוצמה קטנה הרבה יותר.
4.התברר, שסמים סינטיים רבים גורמים למוטציות בלתי רצויות היכולות לגרום להופעת התפתחות בלתי תקינה של הגוף, או להופעת גידולים סרטניים. ידוע מקרה התלידומיד שניתן לנשים הרות בשנות החמישים כתרופת הרגעה, ואשר גרם למוטציות בעוברים שנולדו חסרי גפיים.
5.הופיעו אוכלוסיות של חיידקים עמידים, שהתרופות הסינטטיות אינן משפיעות עליהם.
6.לא הצליחו עד היום למצוא חומר סינטטי יעיל נגד מחלות ממאירות. לעומת זאת, נמצאו בצמחים חומרים אחדים בעלי השפעה חיובית על גידולים סרטניים מסויימים, עד כדי מניעת הידרדרות המצב והתפשטות הגידול, קולכיצין למשל, המופק מצמח הסתוונית.

היום משמשת הרפואה העממית שוב כמקור לא אכזב לאיתור חומרים יעילים לרפואה המודרנית. יש צמחים שמפיקים מהם היום תרופות רבות חשובות, על סמך הידע שהצטבר ברפואה העממית. לחלק ניכר מתרופות אלו אין עדיין תחליפים סינטטיים, ולכן ממשיכים להשתמש בצמחים עצמם כמקור לחומרי הגלם. בשנים האחרונות קיימת שוב הנטייה להשתמש בצמחים כמקור לתרופות, וזאת משום שלתרופות הסינטטיות נתגלו תופעות לוואי מזיקות, מחיר הפיתוח שלהן הוא אסטרונומי ותהליך אישורו לשימוש הוא ארוך מאוד ומייגע. ב­20 השנים האחרונות פותחו, בארצות­הברית לבדה, 8 תרופות חדשות ממקור צמחי,מהן 2 לטיפול במחלות ממאירות שונות, ונערכים סקרים רבים בכל רחבי העולם אחר צמחים חדשים היכולים לשמש כרפואות.
חלק ניכר מהמחקר מתרכז באיסוף ידע המצוי אצל שבטים פרימיטיביים, שהם מומחים גדולים ברפואת הצמחים. המכון הלאומי לחקר הסרטן בארה”ב בדק במאה האחרונה כ­75,000 צמחים כאלה בנסיון לאתר חומרי ריפוי חדשים.
בשנים האחרונות ניכר שינוי באספקת צמחי המרפא: אם בעבר היה מקורם בצמחי הבר, הרי היום מתבססים יותר ויותר על צמחים שמגדלים בחקלאות מבוקרת בחממות ובמעבדות מסחריות שונות.

דרכי שימוש בתרופות ברפואה העממית

דרכי השימוש בתרופות צמחיות ברפואה העממית
מעניין לציין, שלמרות שבכל אזור ואזור צמחי הרפואה הם שונים, הרי שדרכי השימוש בתרופות הללו דומים בכל מקום. הבדואים, למשל, השתמשו בצמחי הרפואה בדרכים הבאות:
א.לקיחה דרך הפה ­ אכילת חלקים מסויימים של הצמח או הכנת תה ממנו.
ב.ריכוז תרופה ב’כדורים’ ­ אוספים את מיני הצמחים המרכיבים את התרופה, ממצים אותם על­ידי אידוי ובישול.לאחר מכן עושים מהם עיסה. מהעיסה גוללים כדורים, מייבשים אותם, ונעזרים בהם בשעת הצורך. כך מכינים, למשל, את ה’אל­ארבעין’,הנחשבת לתרופה חזקה מאוד המרפאת כל דבר ובעיקר פחדים חזקים,והנעשית מארבעים צמחים שונים.כנראה, שהשפעתה העיקרית היא פסיכולוגית.
ג.שימוש חיצוני לשם טיפול במחלות עור ועיניים ­ טפטוף מישחה של חלקי הצמח על האיבר הנגוע, או הכנת משחה מהצמח יחד עם חמאה"סמנה".
ד.סאונה באדים של הצמח ­ חופרים גומה במקום מתאים באוהל, ושמים בה גחלים.ממלאים שליש מסיר גדול בעלי הצמח, ושאר הסיר ממלאים במים. שמים את הסיר בגומה ומחכים שירתח. מניחים על­פי הסיר לוחות עץ או אבן, שעל­ידי קירובם והרחקתם ממקור האש, אפשר לווסת את כמות האדים היוצאת מהמרקחת הזאת. החולה סוגר את פתח האוהל, פושט את בגדיו, מתכרבל בשמיכה, עומד על הלוחות ומזיע. לאחר כחצי שעה הוא מנגב את הזיעה, לובש כותונת נקייה, שוכב על מיטתו, מתכסה ושומר על חום הגוף עד שהוא מפסיק להזיע.
ה.עישון ­ שורפים את הצמח ושואפים את העשן לריאות.
ו.הכנת סוכריות או סירופים ­ מטפטפים תמצית של הצמח הרפואי על קוביית סוכר ונותנים לילד החולה כדי להקל עליו את לקיחת התרופה, שבדרך כלל היא מרה מאוד. לעתים מערבבים את תמצית הצמח עם סוכר או דבר אחר ומקבלים מעין סירופ.
ז.שימוש מאגי בצמח הרפואי ­ הצמח אינו נבלע, אלא נתלה על הגוף, ויחד עם הלחשים המתאימים הוא אמור לרפא את המחלה.
אם בודקים את דרכי השימוש בצמחים ברפואה העממית של עמים אחרים, מגלים מהר מאוד שדרכי השימוש דומות מאוד.

חומרים פעילים בצמחים

החומרים הפעילים בצמחים
הסגולות הרפואיות של הצמחים נובעות מכך, שמצויות בהם כמויות זעירות של חומרים פעילים. כלומר, חומרים בעלי השפעה פיזיולוגית ­ הפועלים על תהליכים החלים בגוף.
איכות החומרים הפעילים בצמח וכמותם, תלויים בגורמים הבאים:
א.גיל הצמח.
ב.תנאי הסביבה הפיזיקלית: טמפ’, לחות, אור, מינרלים בקרקע וכדומה.
ג.גורמים חקלאיים: דישון, ריסוס, שימוש בהורמונים צמחיים.
ד.עונת השנה.
ה.שעת היממה.

ראוי לציין, שאצל השבטים הפרימיטיביים ביותר נהוג היה לאסוף את צמחי הרפואה בימים מסויימים בלבד ובשעות מסויימות ביממה בלבד. תחילה לעגו החוקרים לעניין זה וראו בו אמונה תפלה, ואולם מחקרים חדישים הוכיחו, שאכן יש שינויים בכמויותהחומרים בצמחים במשך היממה ובהתאם לעונות השנה. ידוע, למשל, שכמות המורפין בפרג בשעה 9 בבוקר גבוהה פי 4 מאשר בשעה 12 בצהרים. מכאן נובע, שרופאי העשבים הפרימיטיבים אכן ידעו מה הם עושים ­ שכן הידע שלהם הוא ידע שהצטבר כתוצאה מהנסיון האנושי במשך הדורות.

החומרים הנפוצים בצמחים כחומרי רפואה הם:
האלקלואידים ­ הם חומרי הרפואה הנפוצים ביותר בצמחי הרפואה. אלה הן תרכובות אורגניות המכילות חנקן ובעלות תגובה בסיסית. הם נוצרים כמוצרי לוואי במהלך ייצור החלבונים בגוף. כולם נהרסים בחום. הם מופיעים בטבע כמוצקים גבישיים, נוזלים נדיפים, או אפילו שרפים. המבנה שלהם מסובך מאוד, וקשה לכן לסנטז אותם במעבדה. בדרך כלל מפיקים אותם מהצמחים עצמם ולא בדרך סינטטית. ברוב המקרים הם נוצרים בשורש ומשם מועברים לשאר חלקי הצמח.
האלקלואידים הידועים ביותר הם: הקפאין והתאין, הניקוטין והקווינין.
המשפחות העשירות באלקלואידים הן: ההרדופיים, הפואתיים, הסולניים והפרגיים.
תפקידם של האלקלואידים בצמח אינו ברור. איננו מבינים עדיין מדוע הצמח משקיע הרבה אנרגיה וחומרי גלם יקרים בבניית מולקולה מסובכת כל­כך, שאין לה תפקיד ברור בצמח. חוקרים רבים ניסו לענות על שאלה זו, וישנן הרבה מאוד השערות: האלקלואידים משמשים כהגנה כימית בפני בעלי­חיים צמחוניים,או בפני צמחים מתחרים אחרים.האלקלואידים משמשים כחומרי צמיחה "הורמוני צמיחה".
הם משמשים כמאגר חנקן בצמח.הם משמשים כחומרי ההפרשה של הצמח.
כל ההשערות הללו אינן עומדות במבחן הביקורת המדעית, שכן לכל אחת מהן יש טענות­נגד חזקות. במלים פשוטות ­ איננו יודעים עדיין מה בדיוק תפקידם של האלקלואידים.

הגליקוזידים ­ תרכובות של סוכר,בדרך כלל גלוקוז, וחומר לא סוכרי בעל קבוצה הידרוכסילית,OH, הנקרא אגליקון. האגליקונים הם האחראים לפעילות הפיזיולוגית של הגליקוזידים. יש ביניהם חומרי רפואה, צבע ורעל.
החשובים שבהם הם: גליקוזידי הלב ­ עד היום משמשים הגליקוזידים המופקים מצמח האצבעונית לייצור תרופות "מודרניות" לחיזוק פעולתו של שריר הלב.
הגליקוזידים העיקריים הם היגוקסין והדיגיטוקסין. שני גליקוזידים אלה נמצאים בשימוש נרחב ברפואה המודרנית, ועדיין לא נמצא להם תחליף סינטטי.
גליקוזיד אחר ידוע הוא האמיגדלין, המשמש לייצור התרופה הידועה לטריל, נגד סרטן. זהו גליקוזיד המופק מגלעיני אפרסק, מישמש, שקד ושזיף. הטענה היתה שמאחר ויש בו ציאניד הוא מרעיל את התאים הסרטניים. כמו כן יש בו ויטמין B17 העוזר אף הוא לבריאות הרקמות. תרופה זו לא אושרה מעולם לשימוש, כי לא הוכחה יעילותה בריפוי סרטן, לעומת הנזק המצטבר שהיא יכולה לגרום, בהיותה קשורה עם קבוצה ציאנית. בעולם התפתח מסחר לא חוקי בתרופה זו, משום שאנשים רבים עדיין מאמינים שהיא יכולה לרפא לגמרי סוגי סרטן מסויימים.
ספונינים ­ קבוצה של גליקוזידים היוצרים קצף במגע עם מים "דמויי סבון". רובם רעילים לאדם משום שהם גורמים להתפוצצות כדוריות הדם האדומות "המוליזה" ויציאת ההמוגלובין שבתוכן החוצה. ברפואה הם משמשים רק למחלות של דרכי הנשימה.כמובן במינון ובדרכים שלא יפגעו בכדוריות הדם האדומות.
הספונין גליקוזין, למשל, דומה בפעולתו להורמון קורטיזון: מגן על רקמות ריריות, יעיל בריפוי דלקות, יעיל בריפוי כיבים במערכת העיכול, יעיל נגד פריחה וגידולים לא ממאירים על העור.

הסטרואידים ­ חומרים המשמשים אצל בעלי­חיים כהורמוני מין והורמונים אחרים.
הפקתם מבעלי­חיים יקרה מאוד וקשה, בגלל הופעתם בכמויות זעירות מאוד בגופם.
הכימאי הגרמני ראסל מארקר מצא, בשנות הארבעים של המאה הזאת, שאפשר להפיקם במעבדה מספונינים. כלומר ניתן להפיק ספונינים מצמחים ומהם סטרואידים במעבדה. מימצא זה איפשר הוזלת ייצור הסטרואידים והרחבת השימוש הרפואי בהם.
בפקעות של צמח דרום­אמריקאי מסויים "דיוסקוריאה" נתגלה אגליקון, החומר הלא סוכרי של הגליקוזידים, שממנו אפשר להפיק את כל הסטרואידים הידועים. עד היום מהווה צמח זה מקור עיקרי להפקת סטרואידים. נמצא גם, שאותו חומר, האגליקון דיוסג’נין, מצוי בזרעים של גרגרנית יוונית "חילבה".
אגליקונים אחרים, שגם מהם ניתן להפיק סטרואידים, נמצאים גם בעלי אגבה ובמשפחת הסולניים.
לסטרואידים חשיבות עצומה ברפואה ומשתמשים בהם לריפוי כ­90 מחלות שונות ומשונות:בעיות גינקולוגיות, צהבת, אלרגיות, מחלת אדיסון, דלקות ועוד...

טאנינים ­ חומרים אורגניים חסרי חנקן הנוצרים על­ידי הצמחים. הם נמסים במים ובכוהל. במגע עם האוויר הם מקבלים צבע שחור ומאבדים את תכונותיהם הקודמות.
הטאנינים גורמים להפסקת ההפרשה של בלוטות ולכיווץ רקמות רכות. לכן הם יעילים נגד דלקות, עוויתות במעיים ושלשולים. הם מסייעים גם בריפוי כיבים חיצוניים ופנימיים, עוצרים שטפי דם, מורידים נפיחות ומזרזים הגלדת פצעים, ומשמשים גם כחומרי גלם חשובים גם בתעשיית העורות.
המשפחות העשירות בטאנינים במיוחד הן: גרניים, וורדניים, פרפרניים.

ריר צמחים "מוצילאג" ­ בצמחים רבים יש גם ריר הידוע בשם מוצילאג. ריר זה מורכב מתערובת של רב­סוכרים הנהרסת בחום. הם נמסים במים ויוצרים ריר סמיך ודביק בצורת ג’ל. לריר הצמחים השפעות רפואיות אחדות: מחליק ומרפא רקמות ריריות, משלשל מתון. עקב תכונות אלה משתמשים בו כתרופה לדלקות במערכת הנשימה ובמערכת העיכול. משמש בעיקר כתרופה לילדים ולתינוקות.
הצמחים העשירים בריר צמחים הם הפשתה התרבותית, זרעים, והסינפיטון הרפואי, שורש וקליפה.

חומרים מרים ­ חומרים אורגניים חסרי חנקן, בעלי מבנה כימי שונה, אך כולם בעלי טעם מר. באופן כללי אלה הם חומרים מעוררי תיאבון, מסייעים בהפרעות עיכול, חומרים מרגיעים, משככי עוויתות ומחזקי שרירים.

הצמח הידוע ביותר המכיל את החומרים הללו הוא כמובן הלענה למיניה.
גם בכשותנית המצויה מצוי חומר כזה המשמש לתעשיית הבירה .נותן את הארומה המיוחדת לבירה ה’לבנה’.

חומצות אורגניות ­ בצמחים רבים מופיעות חומצות אורגניות שונות הידועות בעיקר כחומרים קוטלי חיידקים ומשלשלים מתונים. חומרים כאלה הם: החומצה הציטרית בהדרים, חומצה מאלית בתפוחים, חומצה אוכסלית ,ירקות, חומצה טארטרית,פירות בשלים.


סיכום

עיון מדוקדק במקורות ובידע הקשורים לרפואה העממית, מגלה שיש לרפואה זו חוקים ועקרונות משלה. באופן כללי אפשר לומר, שאנו מכירים בשני ענפים עיקריים של ’תורת העשבים’: הצמחים המשמשים בריפוי המאגי של מחלות, וצמחים המשמשים ברפואה בגלל היותם, על­פי נסיונם המצטבר של המשתמשים, בעלי סגולות רפואיות אמיתיות.
הצמחים המשמשים ברפואה המאגית, אין להם שום תכונה רפואית,גם לא לדעתם של המשתמשים, וכל כוחם בא להם מעולמות עליונים, או מכוחות דמוניים למיניהם. לעומתם, צמחים המשמשים ברפואה בגלל סגולותיהם הרפואיות, מגלים במקרים רבים יכולת ריפוי משמעותית, הנובעת ממציאותם של חומרים כימיים פעילים בתוכם.
המדע המודרני מצא ברבים מהצמחים הללו חומרים שיש להם השפעה על מחלות רבות ומשונות, עד כדי כך, שבמכוני מחקר רבים יש מחלקות מיוחדות המתמחות בחקר הרפואה של שבטים פרימיטיביים, במטרה למצוא צמחים היכולים לרפא מחלות.
מחקרים רבים לאורך שנים הראו, שקיים קשר בנושא זה בין תרבויות שונות, והשימוש בצמחים מסויימים נפוץ במקומות רבים בעולם, ולאותם צרכים רפואיים.כמו כן אפשר להיווכח, שקיימים מספר חוקים המכתיבים את השימוש בצמחים לצרכים אלה:

1.‘תורת הצורות’ ­ בהרבה תרבויות נקבע, שהצמח ירפא את האיבר בגוף האדם שאליו הוא דומה. לכן פרחים צהובים מרפאים צהבת, אדומים מחלות דם, עלים דמויי לב מרפאים מחלות לב, צמחים העומדים במים ירפאו הצטננות ­ שכן הם עמידים לקור וכדומה. בחלק מהמקרים יש לשיטה זו גם הצדקה דתית: האל רצה שהאדם ישתמש בצמחים לריפוי, והוא מנסה לרמוז לו על­כך על­ידי צורתם וצבעם.
2.צמחים שיש בהם חומרים נרקוטיים שימשו את האדם לרפואה המאגית כדי להגיע למצבים היפנוטיים.
3.צמחים רעילים יכולים לשמש כאמצעי טוב להפלה, שכן אם הם גורמים נזק לכל המערכות בגוף, הרי שיתכן מאוד שגם יגרמו להפלת העובר.נפוץ בעיקר אצל הבדואים.
4.כל הצמחים שיש להם שומנים אתריים נדיפים יהיו יעילים בטיפול בעיקר במחלות דרכי הנשימה והעיכול.
5.לבצלים ולפקעות יהיו תמיד תכונות רפואיות בגלל החומרים החריפים המצויים בהם. יתכן והמשמעות היתה גם מאגית: קרבתם של הפקעות למתים יכולה להעביר את בקשותינו לרפואה שלמה אל המתים הצדיקים, ודרכם לאל הכל­יכול.
6.צמחים בעלי צורה הדומה לאיברי המין שימשו כאפרודיזיאק ­ צמחים המעוררים תאווה מינית.כמו הדודאים, למשל, שם דומים הפירות לאיברי המין של הגבר, והשורש אף הוא מזכיר דמות אדם עירום.
7.אפר של צמחים, ביחוד כאלה עם שמן אתרי, או תכונות ארומטיות אחרות יכול לרפא פצעים.
8.החלקים העליונים בצמח ירפאו את החלקים העליונים של הגוף, החלק המרכזי בצמח את המערכות הפנימיות במרכז הגוף, ואילו השורשים ירפאו מחלות רגליים.מקובל עד היום, בעיקר ברפואה הסינית העתיקה.
מיתוך :צמחי רפואה בנגב -יגאל גרנות

חומרים פעילים עיקריים בצמחי מרפא

ספונינים:‏
הינם גליקוזידים בהם הא-גליקון הוא טריטרפנואיד או סטרואיד.‏
בעלי טעם מר, דמויי סבון, מעלים קצף שמערבבים אותם עם מים.‏
גורמים להמוליזה של כדוריות דם אדומות ועל כן אסור להזריקן למערכת הדם.‏
גורמים להקאה במינונים גבוהים.‏
בריכוזים נמוכים משמשים כמכייחים יעילים.‏
ישנם ספונינים משתנים, אחרים אנטידלקתיים וכאלה הפועלים על כלי הדם.‏
רוב הצמחים המכילים ספונינים משמשים כמכייחים וכאנטיספטים, ועל כן יעילים ‏לטיפול במחלות דרכי הנשימה, בבעיות עור ובמחלות של דרכי השתן.‏

גליקוזידים קרדיאלים:‏
גליקוזידים בהם הא-גליקון הוא סטרואיד והם דומים בתכונותיהם לספונינים ‏סטרואידאלים.‏
גורמים להאטה בקצב התכווצויות הלב, אך לחיזוק עוצמת ההתכווצות, כך שההשפעה ‏הכוללת הינה הגברת יעילות פעולת הלב.‏
צמחים עשירים: אצבעונית (‏Digitalis‏), חצב (‏Urginea Maritima‏) והרדוף.‏

גליקוזידים של שמן חרדל:‏
מרכיבים בעלי טעם וריח חריף המאפיינים צמחים שונים של משפחת המצליבים. הם ‏הנותנים את הטעם האופייני לירקות כגון לפת, צנון וכרוב.‏
שמן החרדל הוא אנטיספטי ומכייח. צמחים המכילים אותו משמשים לטיפול במחלות ‏של דרכי הנשימה.‏
עלול לגרום גירוי בעור על כן אין להניחו ישירות על העור.‏

אלקלואידים:‏
תרכובות חנקניות, בדר"כ בעלות תגובה בסיסית (אלקלית). לעיתים קרובות יוצרים ‏מלחים בתגובה עם חומצות.‏
ישנם אלקלואידים שאינם בסיסיים.‏
רובם מסיסים באלכוהול ובמסיסים אורגנים.‏
עלולים להיות רעילים בריכוז גבוהה.‏
אלקלואידים רוויים לא מזיקים, לא רוויים מזיקים.‏
בפורמולה עלולים לההרס ע"י טאנינים.‏
רובם בעלי השפעה על מערכת העצבים.‏
דוגמאות:‏
מורפין כמשכך כאבים.‏
קודאין נגד שיעול.‏
אפדרין לטיפול באסטמה.‏
רספרין כמרגיע.‏
קוקאין כמרדים.‏
אטרופין.‏
כינין.‏
ניקוטין.‏

צמחים המכילים הרבה: פרג האופיום, ברבריס (‏Berberis Aquifolium, Berberis ‎Vulgaris‏), בלדונה (‏Atropa Belladona‏), אפדרה (‏Ephedra Sinica‏), לובליה (‏Lobalia ‎Inflata‏), קקאו, לאונורוס (‏Leonurus Cardia‏).‏

קינונים:‏
קבוצה של צבעים טבעיים הנמצאים בעיקר בצמחים.‏
בצמחים ישנן שתי קבוצות: אנטראקינונים, נפטרוקינונים.‏
ממלאים תפקיד חשוב בתהליכי חימצון-חיזור.‏
לכמה מהם תכונות אנטימיקרוביאליות.‏
אנטראקינונים הם הקבוצה הגדולה ביותר – בעלת תכונות משלשלות.‏
צמחים ידועים עם אנטראקינונים: אלוורה (‏Aloes, Aloe-Vera‏), סנה, מיני אשחר ‏‏(‏Rhamnus Frangula, Rhamnus Purshiana‏) ומינים שונים של פרע (‏Hypericum ‎Perforatum‏).‏


איזופרנואידים: קרוטנואידים, סטרואידים, טרפנואידים.‏

קרוטנאידים:‏
ישנן שתי קבוצות: קרוטנים (חסרי חמצן), וקסנתופילים (מכילי חמצן).‏
הקרוטנואידים משתתפים בתהליך הפוטוסינתיזה תוך "בליעה" של אור באורכי גל ‏שונים מאשר הכלורופיל. ‏
בעלי יכולת אנטיאוקסידנטית.‏

סטרואידים:‏
קבוצה של חומרים נפוצים הנמנים עם קבוצת הליפידים:‏
חומצות מרה.‏
סטרולים: נפוצים מאוד בטבע. אחד הנפוצים ביותר הוא הכולסטרול.‏
הורמוני מין: נחלקים לאסטרוגנים (אסטרון, אסטרדיול, אסטריול) ואנדוגנים ‏‏(טוסטסטרון, אנדרוסטרון).‏
הורמוני נשל (של חרקים).‏
ספונינים (פירוט בסעיף נפרד).‏
גליקוזידים קרדיאלים (פירוט בסעיף נפרד).‏

טרפנואידים:‏
קבוצה של מרכיבים נפוצים מאוד. ניתן לראותם כנגזרות של אוליגומרים של איזופרן.‏
מוכרות 6 קבוצות:‏
מונוטרפנים + ססקויטרפנים: נפוצים מאוד בין השמנים האתרים של צמחים ‏ארומטים.מופיעים בצורה של אלכוהולים, אלדהידים וקטונים. מרבים להשתמש בהם ‏כנותני טעם וריח בתעשיית המזון, הגיינה וקוסמטיקה. קיימים בשפתניים.‏
דיטרפנים: מצויים בעיקר בשרפים של צמחים.‏
טריטרפנים: קבוצה גדולה המכילה את הסטרולים הצמחיים כולל סיטוסטרול ‏וסטיגמסטרול.‏
טטרהטרפנים.‏
פוליטרפנים.‏

פנולים: ‏
פנולים פשוטים והגליקוזידים שלהם.‏
טאנינים.‏
קומרינים והגליקוזידים שלהם.‏
פלבנואידים והגליקוזידים שלהם.‏

פנולים פשוטים:‏
מרכיבים של שמנים אתרים.‏
בינהם: תימול, אויגנול, חומצה סליצלית, הידרוקינון.‏

טאנינים:‏
תרכובות פוליפנוליות המסיסות במים. ישנם מאות סוגים.‏
לכולם תכונה של היקשרות לחלבונים, הפיכתם לבלתי מסיסים והשקעתם. כתוצאה מכך ‏יש להם פעילות של מכווצים.‏
בפורמולה הורסים אלקלואידים.‏
שימוש רחב לטחורים, שלשולים, ריפוי פגעי עור ומניעת דלקות.‏
קיימות שתי קבוצות:‏
Hydrolysable tannins‏: נגזרות של חומצות פנוליות פשוטות כגון חומצה אלגית ‏וחומצה גאלית.‏
Condensed tannins‏: מורכבים מיחידות של ‏flavan‏ בעיקר- ‏catechin, epicatechin‏. ‏קבוצה זו נקראת גם ‏condens proanthocyanidins‏. הם משתייכים לקבוצת ‏הפיגמנטים הפלאבנואידים.‏
תכונות פיזיולוגיות של הטאנינים:‏
אנטיאוקסידנטים.‏
עוצרי דימומים.‏
נוגדי שלשול.‏
מעכבים מוטגניות של קרצינוגנים.‏
מעכבים חמצון עצמי של חומצה אסקורבית.‏
מעכבים פראוקסידציה של ליפידים.‏
מעכבים שחרור היסטמין מתאי פיטום.‏
אנטידלקתיים.‏
אנטיויראלים.‏
נמסים במים ובתערובת אלכוהול ומים אך לא במסיסים אורגנים.‏
שימוש פנימי:‏
עוצרי דימומים במקרים של שטפי דם במחזור, לאחר לידה, ובמקרים של דימום בקיבה.‏
כעוצרי שלשול הם פועלים כמפחיתי הפרשות מימיות וכאנטידלקתיים.‏
שימוש חיצוני:‏
מרפאי פצעים וכוויות. משקיעים חלבונים היוצרים קרום מגן על הפצע.‏
עוצרי דימומים, טיפול בטחורים ודליות ברגליים.‏

קומרינים:‏
נגזרות של ‏benzopyrone‏.‏
בחלק מהם הוכחה יכולת אנטיבקטריאלית ואנטיפטרייתית.‏

פלאבנואידים:‏
נמצאים בכל חלקי הצמח. ‏
לעיתים קרובות מופיעים בצורת גליקוזידים כלומר, קשורים למולקולת סוכר.‏
מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר מבין הפוליפנולים. הוגדרו מעל 4000 סוגים שונים. ‏נהוג לחלקם ל 12 קבוצות:‏
Flavans
Flavones‏: נמצאים בצורה חופשית בטבע וגם במאות גליקוזידים שונים. בודדו מעל 150 ‏סוגים. קווארציטין הינו הנפוץ ביותר.‏
Flavonolols
Isoflavones
Flavonols
Flavonone
Anthocyanidins‏: פיגמנטים הנמסים במים. האנתוציאנינים הינם גליקוזידים של ‏אנתוציאנידינים.‏
פרואנתוציאנידים: תרכובות חסרות צבע הנותנות אנתוציאנידים ע"י חימום עם חומצה.‏
Leuco-anthocyanins‏: פרואנתוציאנידים מנומרים. בעלי משקל מולקולרי נמוך (כנראה ‏שמשפיע על יכולת הקשירה עם חלבונים).‏
Chalcones
Dihydrochalcones
Catachin
Aurones
השפעות פיזיולוגיות של הפלבאנואידים: ‏
אנטיאוקסידנטים.‏
אנטידלקתיים.‏
נוגדי וירוסים.‏
נוגדי סרטן.‏
נוגדי עוויתות.‏
נוגדי אלרגיה.‏
מעכבי שחרור היסטמין מתאי מאסט.‏
מפחיתים פעילות של קולגנאז ועל ידי כך מפחיתים נזק לרקמות כתוצאה מתהליך ‏דלקתי.‏
מעכבים פראוקסידציה אנזימתית של ליפידים (קווארציטין, סילימארין).‏
מעכבי ‏PAF‏ – ‏platelet aggregation factor‏.‏
מעכבי פראוקסידציה בכבד.‏
מחזקים ממברנות ונימי דם.‏
מפחיתים חדירות של נימי דם.‏
לאיזופלאבונים יש פעילות אסטרוגנית ואנטיפטרייתית.‏
משככי כאב מקומיים דרך פרוסטגלנדינים.‏
יציבים לקרני ‏U.V.‎‏. יכולים להגן על רקמות מהקרינה.‏

חומצה קפאית:‏
derivate‏, ‏cynara‏ – נגזרות של ח. קפאית.‏

צמחי מרפא כיום

לצמחי מרפא היתה עדנה, אולם לאו דווקא לאלה הישראליים. מחקרים גילו כי רבים מאלה יעילים ואכן מרפאים. כעת מנסים לשמר את הידע הזה, שנצבר במשך מאות שנים ועתה הולך ונעלם
אחרי שנים של דחייה מצד ממסד הרפואה, צמחי מרפא זוכים להתעניינות מחודשת; שוק זה גדל בקצב של 25% בשנה. עם זאת, ההתעניינות הגוברת הובילה בעיקר לגידול ביבוא של צמחי מרפא לישראל, בעיקר מהמזרח; צמחי המרפא שבהם נודעה ארץ ישראל לאורך הדורות הולכים ונעלמים.
השימוש בצמחי מרפא היה חלק מהבסיס לתרופות המודרניות. ציורי קיר ופפירוסים עתיקים מראים מאגר ידע עצום שאיפשר לעבד צמחים בדרכים שונות ולייצר תערובות של צמחים למיני מכאובים ותחלואים. "גם ספרי הרפואה של אירופה התבססו על מסורות אלה", מסביר ד"ר אפרים לב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק הירדן. "הם נדחקו הצדה במאה ה-19 עם התפתחותם של המעבדה והמיקרוסקופ. אז התפתחה הכימיה ובמקום להשתמש בשורש של צמח ניסו לגלות את החומרים הפעילים בצמח, למצות אותם ולהכין תרופה".
גישה זו הגבילה את הלגיטימיות של השימוש בצמחי מרפא, כך שכיום שיווקם מותר רק כתוסף מזון שאין להצהיר על היותו בעל סגולות ריפוי. "ברפואה המודרנית פחת מאוד השימוש בצמחי מרפא אף על פי שהתרופות המסורתיות שימשו במקרים רבים בסיס לרפואה מודרנית; למשל, החומר סלצין, שבודד והופק מקליפת עץ הערבה, שימש לפיתוח האספירין ותרם "לייצורו", מציין לב.
ארץ ישראל משופעת ביותר מ-700 זני צמחים שלהם סגולות מרפא אשר תועדו לאורך הדורות. בעבר הרחוק, מספרת ד"ר שרה סלון, מנהלת יחידת המחקר לרפואה טבעית באוניברסיטה העברית בירושלים, גם היהדות היתה קשורה לצמחי מרפא. "הקשר בין כוהני הדת לריפוי נהרס עם הרס בית המקדש. לפני כן, יש אין-סוף אזכורים של צמחי מרפא במקרא ובתלמוד. בין השאר מסופר על ספר רפואה שהיו בו לכאורה כל הרפואות הקיימות; חזקיהו החביא אותו, מכיוון שאילו היתה גישה לכל הרפואות, לא היה עוד צורך באל".
הידע שאבד ליהודים נשמר במשך השנים בידי תושבי ארץ ישראל הערבים, ששיכללו אותו.
פרופ' יניב, בשיתוף עם ד"ר אלי שטאיה מאוניברסיטת א-נג'אח בשכם, עשתה מחקר בקרב 102 "הילרים" שהשתמשו בצמחי מרפא. היא מצאה 63 צמחים שלפחות שלושה מטפלים שונים המליצו עליהם. בין היתר 28 המליצו על פטרוזיליה לבעיות שתן, 20 על שום לבעיות עור וכלי דם, 10 על דלעת לדליפת שתן, ארבעה על דבקון לטיפול בסרטן ועוד צמחים רבים, נדירים בהרבה. "יש צמחים לכל הבעיות הרפואיות הקיימות כמעט, אולי חוץ מסרטן", אומרת פרופ' יניב.
מחקר שנעשה במרכז למחקר ופיתוח אזורי בגליל, המסונף לאוניברסיטת חיפה, בדק את דרכי השימוש. התברר, למשל, שכדי למנוע הזדהמות פצעים מצמידים לפצע בתחבושת פיסות בצל חתוך, קמומיל נחלט לתה לבעיות נשימה ומליסה לתה להרגעה.

מחקר אחר נעשה בחנויות ובדוכנים למכירת חומרי מרפא עממיים, בין היתר בשכם, נצרת ומזרח ירושלים. ד"ר לב וד"ר זהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן מצאו שם 310 חומרים, רק 85% מהם צמחים. בין הצמחים אלוורה לפצעים, ציפורן להרדמה מקומית, לוונדר למיגרנות, שמן חבצלות לחיטוי, אגוז מוסקט כמעורר תאווה, אלת המסטיק לצרבת ועוד. כמו כן מוצרים מבעלי חיים כמו דבש, צדפות לבעיות עור, שמן המושק לסוכר בדם, אלמוגים להפסקת דימום וגם שומן יען לכאבי פרקים, קרני צבי להתמכרות לסמים וכן מוצרים מחומרים כמו ברזל וגופרית.

במקרים רבים, בדיקה מדעית מאששת את יעילותו של הטיפול המסורתי. לראיה, מחקר אחר של ד"ר אלי שטאיה בדק 20 צמחים המשמשים לטיפול בדלקות וזיהומים, בהם עלי זעתר ואלת המסטיק. הצמחים נאספו בשכם וג'נין, יובשו ונכתשו לאבקה שיעילותה נגד חיידקים ונגיפים נבדקה במעבדה. 90% מהם נמצאו יעילים. "גם הרפואה המודרנית אינה יודעת הכל", מציינת פרופ' יניב, "ואפשר להשתמש בידע המסורתי כדי לגלות טיפולים חדשים".

"מגוון המוצרים פחת", אומרת פרופ' יניב. "פעם היו משתמשים בתערובות מורכבות, בהן כזאת שנמכרה בסיני ונקראה תערובת ה-40 כי הכילה 40 מרכיבים שונים. היום משתמשים בפחות מרכיבים וגם דרכי ההכנה פשוטות יותר בגלל אובדן ידע. יש גם צמחים שבגלל הידרדרות הידע מפחדים להשתמש בהם, כמו צמחי רעל. לדוגמה, צמח הדודאים שבגלל צורתו זכה לכינוי 'אשכי השטן', אשר נודע כצמח אגדי ממש לפריון ובשימוש אחר יכול לעורר הזיות ולהיות מסוכן".

עצם קיומם של המחקרים הוא אמצעי לשימור אותו ידע הולך ונעלם. אמצעי שימור פעיל יותר נקטה ד"ר סלון. היא שיקמה והרחיבה ארכיון של אלפי צמחי מרפא שערך בשנותיה הראשונות של המדינה פרופ' דוד צדק המנוח מהאוניברסיטה העברית. הארכיון עצמו מכיל הגדרות בוטנאיות ותיאור סגולות מרפא המיוחסות לצמחים, ויתרה מזאת, חלק מהצמחים נשתלו בקיבוצים עין גדי וקטורה שבערבה, וכך בעתיד אפשר יהיה לחקור ולגלות את סגולותיהם.

בינתיים, אסור בישראל לייחס סגולות מרפא למוצרים שלא עמדו בקריטריונים של רישום כתרופה, הכוללים מבחנים בבעלי חיים ובני אדם הנמשכים שנים ועולים מיליוני דולרים. למעשה אין דרך לפקח על המוצרים הנמכרים בחנויות טבע למיניהן ולבחון אם הם בעלי ערך רפואי כלשהו או נטולי ערך או אפילו מזיקים.

מה עושה בעניין זה משרד הבריאות? דובר המשרד, עידו הדרי, מוסר כי "לאחר ניתוח המצב הקיים בישראל ובעולם המערבי, החליט משרד הבריאות לפעול להגדרת דרישות רישוי שיחייבו הוכחת איכות, יעילות ובטיחות כתנאי להתרת ייחוס סגולות ריפוי. התקנות המתייחסות לנושא נמצאות בהליכי חקיקה". מלבד זאת, הוקמה ועדה משותפת של משרד הבריאות ומשרד התעשייה והמסחר וארגוני צרכנים, שפירסמה הנחיות למניעת הטעיה בנוגע למוצרים המוצגים כמוצרי בריאות.

כחם של צמחי מרפא של א''י

כוחם המוכח של צמחי מרפא

מאת נטע זך

לצמחי מרפא היתה עדנה, אולם לאו דווקא לאלה הישראליים. מחקרים גילו כי רבים מאלה יעילים ואכן מרפאים. כעת מנסים לשמר את הידע הזה, שנצבר במשך מאות שנים ועתה הולך ונעלם

אחרי שנים של דחייה מצד ממסד הרפואה, צמחי מרפא זוכים להתעניינות מחודשת; שוק זה גדל בקצב של 25% בשנה. עם זאת, ההתעניינות הגוברת הובילה בעיקר לגידול ביבוא של צמחי מרפא לישראל, בעיקר מהמזרח; צמחי המרפא שבהם נודעה ארץ ישראל לאורך הדורות הולכים ונעלמים.

השימוש בצמחי מרפא היה חלק מהבסיס לתרופות המודרניות. ציורי קיר ופפירוסים עתיקים מראים מאגר ידע עצום שאיפשר לעבד צמחים בדרכים שונות ולייצר תערובות של צמחים למיני מכאובים ותחלואים. "גם ספרי הרפואה של אירופה התבססו על מסורות אלה", מסביר ד"ר אפרים לב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק הירדן. "הם נדחקו הצדה במאה ה-19 עם התפתחותם של המעבדה והמיקרוסקופ. אז התפתחה הכימיה ובמקום להשתמש בשורש של צמח ניסו לגלות את החומרים הפעילים בצמח, למצות אותם ולהכין תרופה".

גישה זו הגבילה את הלגיטימיות של השימוש בצמחי מרפא, כך שכיום שיווקם מותר רק כתוסף מזון שאין להצהיר על היותו בעל סגולות ריפוי. "ברפואה המודרנית פחת מאוד השימוש בצמחי מרפא אף על פי שהתרופות המסורתיות שימשו במקרים רבים בסיס לרפואה מודרנית; למשל, החומר סלצין, שבודד והופק מקליפת עץ הערבה, שימש לפיתוח האספירין ותרם

לייצורו", מציין לב.

ארץ ישראל משופעת ביותר מ-700 זני צמחים שלהם סגולות מרפא אשר תועדו לאורך הדורות. בעבר הרחוק, מספרת ד"ר שרה סלון, מנהלת יחידת המחקר לרפואה טבעית באוניברסיטה העברית בירושלים, גם היהדות היתה קשורה לצמחי מרפא. "הקשר בין כוהני הדת לריפוי נהרס עם הרס בית המקדש. לפני כן, יש אין-סוף אזכורים של צמחי מרפא במקרא ובתלמוד. בין השאר מסופר על ספר רפואה שהיו בו לכאורה כל הרפואות הקיימות; חזקיהו החביא אותו, מכיוון שאילו היתה גישה לכל הרפואות, לא היה עוד צורך באל".

הידע שאבד ליהודים נשמר במשך השנים בידי תושבי ארץ ישראל הערבים, ששיכללו אותו.

פרופ' יניב, בשיתוף עם ד"ר אלי שטאיה מאוניברסיטת א-נג'אח בשכם, עשתה מחקר בקרב 102 "הילרים" שהשתמשו בצמחי מרפא. היא מצאה 63 צמחים שלפחות שלושה מטפלים שונים המליצו עליהם. בין היתר 28 המליצו על פטרוזיליה לבעיות שתן, 20 על שום לבעיות עור וכלי דם, 10 על דלעת לדליפת שתן, ארבעה על דבקון לטיפול בסרטן ועוד צמחים רבים, נדירים בהרבה. "יש צמחים לכל הבעיות הרפואיות הקיימות כמעט, אולי חוץ מסרטן", אומרת פרופ' יניב.

מחקר שנעשה במרכז למחקר ופיתוח אזורי בגליל, המסונף לאוניברסיטת חיפה, בדק את דרכי השימוש. התברר, למשל, שכדי למנוע הזדהמות פצעים מצמידים לפצע בתחבושת פיסות בצל חתוך, קמומיל נחלט לתה לבעיות נשימה ומליסה לתה להרגעה.

מחקר אחר נעשה בחנויות ובדוכנים למכירת חומרי מרפא עממיים, בין היתר בשכם, נצרת ומזרח ירושלים. ד"ר לב וד"ר זהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן מצאו שם 310 חומרים, רק 85% מהם צמחים. בין הצמחים אלוורה לפצעים, ציפורן להרדמה מקומית, לוונדר למיגרנות, שמן חבצלות לחיטוי, אגוז מוסקט כמעורר תאווה, אלת המסטיק לצרבת ועוד. כמו כן מוצרים מבעלי חיים כמו דבש, צדפות לבעיות עור, שמן המושק לסוכר בדם, אלמוגים להפסקת דימום וגם שומן יען לכאבי פרקים, קרני צבי להתמכרות לסמים וכן מוצרים מחומרים כמו ברזל וגופרית.

במקרים רבים, בדיקה מדעית מאששת את יעילותו של הטיפול המסורתי. לראיה, מחקר אחר של ד"ר אלי שטאיה בדק 20 צמחים המשמשים לטיפול בדלקות וזיהומים, בהם עלי זעתר ואלת המסטיק. הצמחים נאספו בשכם וג'נין, יובשו ונכתשו לאבקה שיעילותה נגד חיידקים ונגיפים נבדקה במעבדה. 90% מהם נמצאו יעילים. "גם הרפואה המודרנית אינה יודעת הכל", מציינת פרופ' יניב, "ואפשר להשתמש בידע המסורתי כדי לגלות טיפולים חדשים".

"מגוון המוצרים פחת", אומרת פרופ' יניב. "פעם היו משתמשים בתערובות מורכבות, בהן כזאת שנמכרה בסיני ונקראה תערובת ה-40 כי הכילה 40 מרכיבים שונים. היום משתמשים בפחות מרכיבים וגם דרכי ההכנה פשוטות יותר בגלל אובדן ידע. יש גם צמחים שבגלל הידרדרות הידע מפחדים להשתמש בהם, כמו צמחי רעל. לדוגמה, צמח הדודאים שבגלל צורתו זכה לכינוי 'אשכי השטן', אשר נודע כצמח אגדי ממש לפריון ובשימוש אחר יכול לעורר הזיות ולהיות מסוכן".

עצם קיומם של המחקרים הוא אמצעי לשימור אותו ידע הולך ונעלם. אמצעי שימור פעיל יותר נקטה ד"ר סלון. היא שיקמה והרחיבה ארכיון של אלפי צמחי מרפא שערך בשנותיה הראשונות של המדינה פרופ' דוד צדק המנוח מהאוניברסיטה העברית. הארכיון עצמו מכיל הגדרות בוטנאיות ותיאור סגולות מרפא המיוחסות לצמחים, ויתרה מזאת, חלק מהצמחים נשתלו בקיבוצים עין גדי וקטורה שבערבה, וכך בעתיד אפשר יהיה לחקור ולגלות את סגולותיהם.

בינתיים, אסור בישראל לייחס סגולות מרפא למוצרים שלא עמדו בקריטריונים של רישום כתרופה, הכוללים מבחנים בבעלי חיים ובני אדם הנמשכים שנים ועולים מיליוני דולרים. למעשה אין דרך לפקח על המוצרים הנמכרים בחנויות טבע למיניהן ולבחון אם הם בעלי ערך רפואי כלשהו או נטולי ערך או אפילו מזיקים.

מה עושה בעניין זה משרד הבריאות? דובר המשרד, עידו הדרי, מוסר כי "לאחר ניתוח המצב הקיים בישראל ובעולם המערבי, החליט משרד הבריאות לפעול להגדרת דרישות רישוי שיחייבו הוכחת איכות, יעילות ובטיחות כתנאי להתרת ייחוס סגולות ריפוי. התקנות המתייחסות לנושא נמצאות בהליכי חקיקה". מלבד זאת, הוקמה ועדה משותפת של משרד הבריאות ומשרד התעשייה והמסחר וארגוני צרכנים, שפירסמה הנחיות למניעת הטעיה בנוגע למוצרים המוצגים כמוצרי בריאות
על המאגר ממנו נגזר החומר


מאגר מידע זה הוא מהדורה שניה, מורחבת ומתוקנת של חוברת "צמחי רפואה בנגב", שיצאה לאור בשנת 1994, על ידי היחידה לפיתוח תכניות לימודים ובית הוצאה לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר.
חוברת זו היא סיכום יום העיון השני שנערך לזכרה של עינת גרוס ז"ל. ביום עיון זה התקיימה השתלמות בהדרכתו של יגאל גרנות בבורות לוץ, בעונת הפריחה, אביב 1993.


כתב את המהדורה הראשונה: יגאל גרנות
ערך את המהדורה הראושנה: שי טחנאי
תיקונים ותוספות למהדורה השניה: יגאל גרנות
עריכה לאינטרנט של המהדורה השניה: חנה סיון

סתיו, תשס"ד, 2004
 

חוברת זו הינה ראשונה בסדרה של חוברות היוצאות לאור לזכרה של עינת גרוס ז”ל.
חוברת זו מהווה סיכוםשל יום העיון.
במאגר שני חלקים:
א. ההיסטוריה של הרפואה העממית - צמחית
החלק זה עוסק בהיסטוריה של הרפואה העממית, עקרונות השימוש בצמחים שנמצאו בשטח הסיור, ושימושיהם השונים על­ידי האדם משחר ההיסטוריה האנושית ועד ימינו.

ב. צמחי הנגב
חלק זה מביא את תיאור צמחי הנגב שבהם עסקה ההשתלמות: ­ שמותיהם, משפחותיהם, הפולקלור הקשור בהם, ושימושיהם ברפואה העממית והקונבנציונלית.



 
יגאל גרנות
יגאל גרנות ­ מדריך, מורה ומחנך בבי”ס שדה
ובבית­ הספר התיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה­ בוקר,
עוסק בנושא זה כתחביב כבר למעלה מ-25 שנה,
מביא בפנינו חומר מגוון ומעניין, היכול לשמש
כל מדריך וחובב טבע בטיוליו בנגב.

 
עינת גרוס ז"ל
עינת גרוס
נולדה בכ”ג אב, תשכ”ח, 16.8.68
נספתה בתאונת דרכים בעת טיול באפריקה,
ו’ סיון, תש”ן, 3.5.90

עינת גרוס היתה מורה ­חיילת בבי”ס שדה הר­ הנגב והדריכה בו בין השנים 1986 - 1989. בשנת 1988 ריכזה את קורס המדריכים של החברה להגנת הטבע באזור הדרום.

החוברת שיצאה בשנת 1994 מסכמת את ההשתלמות שנערכה לזכרה של עינת באביב 1993 בבורות לוץ, בהדרכת יגאל גרנות.
בהשתלמות השתתפו מדריכי החברה להגנת הטבע מבתי­ ספר שדה באזור דרום.

ימים אלה הפכו למסורת בבי”ס שדה הר­ הנגב, והם נערכים בחסות משפחת גרוס וידידים, המעניקים תמיכתם למפעל זה.
 

 

תרופות סבתא - תרופות ביתיות - תרופות טבעיות - מייל שנשלח אלי
 
אספנו עבורכם מעל ל – 200 תרופות סבתא ותרופות טבעיות וטיפים אשר יכולים לעזור לכם להתמודד למחלות שכיחות. כל התרופות באתר עשויות מחומרים טבעיים כגון: ירקות, פירות, צמחים ועשבים.

"תרופות סבתא" הן למעשה רקיחה ביתית של צמחים ומזונות שיש להם תכונות פרמקולוגיות.

חשוב לזכור כי תרופות אלו אינן באות במקום ביקור אצל הרופא או במקום חוות דעת רפואית כלשהי, כמו כן יש להשתמש בחומרים השונים בדיוק לפי ההוראות והתוויות המצורפות אליהם. הדברים מכוונים במיוחד לאנשים המגלים רגישות לתרכובות או לחומרים מסוימים.

והכי חשוב זה לשמור על הבריאות.המשך

 

 
הידעת כי במטבחך נמצאות תרופות טבעיות ויעילות הנמצאות בשימוש זה אלפי שנים? מספר רב של צמחים ומזונות, הנמצאים בכל מטבח
משמשים זה מכבר כתרופות טבעיות, יעילות ובטוחות כנגד מספר רב של תחלואים וכאבים שונים.
 

 

 

נסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

תודתינו נתונה ליגאל גרנות ממדרשת שדה בוקר

  למאגר הרצאות וידאו בנושא קבלה לחץ כאן

הגבלת אחריות   בעל אתר זה לא ישא באחריות כלשהיא לכל נזק שיגרם כתוצאה משמוש באתר זה או מהתוכן הכלול בו או כל נזק אחר בקשר לשימוש כאמור במישרין או בעקיפין.