דף הבית   צור קשר  היכן הארון אבנים פילוסופיה וקבלה מזלות סיפור או מעשיה בית הבחירה בדיקת שמות וזוגיות שם האדם חלומות ופתרונם התיקון של התיקון חכמת הפנים
 

חכמת הפרצוף

היכנסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

פרשת "יתרו" שמות י"ח א'  - נגיעה מהרב אורייה זמיר

 
בפרשה זו , נעסוק בחיבור שבין התורה והקבלה, לבין אירדיולוגיה (איבחון ע"פ גלגל העין) כירולוגיה ושפת-חכמת הפנים. וב"ה בעתיד גם נפנה ללמידת קריאה בכף יד ע"פ הקבלה, כמו גם חכמת פנים ויתר החכמות . אין בשעור זה לימוד השפות והחכמות הנ"ל, אלא רק הצבעה על הקשר.
 
פסוק כ"א :
" ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות  
 שרי חמשים ושרי עשרת ".
 
רש"י על שמות פרק י"ח פסוק כ"א
(כא) ואתה תחזה - ברוה"ק  שעליך:
 אנשי חיל - עשירים שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
 אנשי אמת - אלו בעלי הבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם שעי"כ יהיו דבריהם נשמעין:
 שנאי בצע - ששונאין את ממונם בדין.
 
אבן עזרא על שמות פרק י"ח פסוק כ"א
(כא) ואתה תחזה - כבר הודעתיך כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים. על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד. והנה הזכיר יתרו אנשי חיל. שיש להם כח לסבול טורח ולא יפחדו מהם. והנה כנגד אנשי חיל אמר משה כשהוא מספר הדבר הבו לכם אנשים. כמו בחר לנו אנשים כלם אנשים. ואמר יראי אלהים שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו. וכנגדם אמר משה חכמים ונבונים. כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוירק מי שהוא חכם. ואמר יתרו. אנשי אמת שאינם כזבנים. שונאי בצע. ממון. והם נודעים ככה למראה עיני אדם. וכנגדם אמר משה וידועים:
 
מצודות ציון, על שמואל ב' פרק ז' פסוק י"ז
(יז) החזיון - ענין ראיה, כמו (שמות יח כא): ואתה תחזה, ורוצה לומר ראיית הנבואה :
 
מצודות ציון, על מיכה ד' י"א
(יא) תחנף - תתחייב כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר ל"ה). ותחז - כמו ותחזה והוא ענין ראיה והסתכלות כמו ואתה תחזה (שמות יח) :
 
ספר מגלה עמוקות על התורה (פרשת ויחי)
וחכמת אדם תאיר פניו כי כל מעשיו של אדם ניכר במצחו וכל ענינים המבוארים בפ' ואתה תחזה וכמ"ש יעקב ליוסף ראה פניך לא פללתי שיהי' שלים בדויקנא דילי ועתה הראה אלקים או"תי על אותיות שלי שהיו מושלמין גם א"ת זרעך על את קיימא של בני בנים שלו וז"ס וילכו לראות א"ת עצמן א"ת צאן אביהם אותיות שהם מא' עד ת' נרמז במלת צא"ן צ"ירופי א"ותיות נ"קודות. ויבא יוסף א"ת דבתם רעה שראה בפרצופים אותיות שהיו מהרהרים באותן תלת דברים שחשד את אחיו ולקח בשלשתן ויעקב שראה שמושלם הוא באותיות שלו גם בניו גם בני בניו א' המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'. ארו"ר אפ"ם כ"י ע"ז ס"ת זמרי שעל זה אמר לפני זה בסודם אל תבא נפשי זמרי בן סלוא.
 
ויש עוד מובאות רבות מהמקורות, כמו שנראה להלן בזהר הקדוש (לשון הקודש).
ורבי אברהם אזולאי (סבו של החיד"א), פרש את דברי הזהר בספרו "אור החמה", שהוא ספר היסוד לכל החכמות הנ"ל (ועוד נביא ממנו בעתיד בע"ה)
.
וזה הזמן להזכיר שוב, כי אין אנו למדים כאן שעור בחכמת הפרצוף, או הקריאה בכפות הידים, והציפורניים, וגלגל העין ( כן, אין זו חכמה סינית או צ'רקסית או ע"ז אחרת, כבר לפני למעלה משלושת אלפי שנים למד משה את החכמות מיתרו חותנו. כך שהמקור לכל הינו בתורת האמת). אלא רק מקבלים מראי מקום וטעימה קלה. ועוד יבוא היום בע"ה שבו נרחיב גם לחכמות האלה ונהנה מהיכולות שיסבו לנו (למעוניינים, כבר פורסם שעור ראשון בחשבון קטן (נומרולוגיה קבלית).
 
נוכל לראות את הנגיעות הראשונות בזהר הקדוש :
 
 

 
ראינו אם כן, כי ניתן לקרוא (לאבחן) את האדם על-פי כלים גופניים. אך ישנן שני סייגים.
הסייג האחד, הוא סייג הפולשנות. כי מתי לימד יתרו את משה את כל החכמות הללו ? כאשר ראה יתרו את משה שופט את העם, ורק את המקרים הקשים הביא משה לפני הבורא.
יתרו מייעץ למשה לקחת לו שרים, שרי אלפים ומאות וכך הלאה, היינו חלוקה בנטל והאצלת סמכויות.
ואיך על משה לבחור את האנשים ? ראה למעלה, פרושי רש"י ואבן-עזרא על הפסוק "ואתה תחזה".
 
משמע, יתרו מסייג את השימוש בחכמות הללו, למקרים מיוחדים, כמו עניין שפיטת העם (וכן על המאובחן לדעת על הדבר ולהסכים לו ויש להאיר לו כי אין כאן הסרת אחריות של הבחירה). זאת מאחר והחלופה לבחירה הינה :
שמות י"ח,
(יח) נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך:
(יט) עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים:
(כ) והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון:
 
נבל תבל (נבול תבול), כי כבד ממך, לא תוכל עשהו לבד . אומר יתרו למשה, על מלאכת השפיטה לבדו.
משמע, כאשר אין דרך אחרת, והתוצאה קשה מהתוצאה שלאחר שימוש בחכמות הנ"ל, מותר השימוש. זאת בהתחשב בסייג הבא.
 
הסייג השני, סייג "הגדת עתידות, אוב, ע"ז וכד'. כמו הידיעה כי "אין מזל לישראל". אין מזל משמע, בגלל זכות, וחופש וחובת הבחירה, כל עתיד יש לו לישראל דרך לשנותו. כדברי הנביא "שובו אלי ואשובה אליכם וגו' " וישראל שבוחרים, אין הכוכבים שולטים במעשיהם.
ועל הבחירה בדרכי השם כתוב :
ישעיה נ"ח,
(ח) אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך:
(ט) אז תקרא ויהוה יענה תשוע ויאמר הנני אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און:
(י) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים:
(יא) ונחך יהוה תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו:
(יב) ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקרא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת:
(יג) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר:
(יד) אז תתענג על יהוה והרכבתיך על במותי {במתי} ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי יהוה דבר:
 
פרוש, אם תלך בדרכי השם, לקיים תורתו, ומצוותיו וחוקותיו, עתידך מובטח, שאלו הם סיבה ומסובב.
ואם לאו, עתידך לוט בערפל , שאלו הם סיבה ותוצאותיה.
ובלשון העם, אם תרד במדרגות בזהירות, תגיע בבטחה, גם מבלי לשווע לשמיים. ואם חלילה תקפוץ מהחלון,
תוצאות המעשה ברורות. ומי שבאמת יודע (וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים) לא קופץ מהחלון ובדרך משווע להשם, ומאשים כי אינו מקבל עזרת שמים. זו בדיוק דרך הבחירה, חופש-זכות-וחובה.
 
אם כן, איך זה שאנו קוראים בספר יצירה, בזהר הקדוש ובעוד ספרי קבלה על חכמת קריאת הכוכבים ?
 
איש אינו מתכחש לכך שהכוכבים יש להם דבר וניתן על-פיהם לדעת אי אלו דברים. אך אלו כלים שניתנו לסיטרא-אחרא, הצד האחר, הגויים, שלהם בהחלט יש מזל ועליהם אכן שולטים בכוכבים. לישראל הכל ברור ונהיר, לכו בדרך הישר וקיבעו את עתידכם, האחזו בדברי השם ית', כי הוא לא ימיר את תורתו ודתו לאחר.
 
אפילו הרמב"ם, קורא לכוכבים, גרמים רוחניים ומכיר בכוחם הרוחני, אך גם כאן יש את האמירה "אין מזל לישראל", היינו מזלות הכוכבים לא שולטים בהם ובמעשיהם. לנו נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם
אשר אתם זונים אחריהם לעשותם", משמע קודם הלב חומד ומתווה לעין על מה להתבונן, ואחר העין תרה ומחפשת לזנות. ולנו נאמר תמיד : "שמע ישראל", "וידעת היום" וכך הלאה, היינו שכל, ידיעה ומשמעות.
 
יתרו, טרם בואו למשה, התגייר ומל עצמו, ועל-כן, הוא יתרו "נהנה" משני העולמות, קודם היה כהן מדין וידע ע"ז, ועתה קבל עליו עול מלכות שמים ויראת השם ית' והיה כשיר ללמד את החכמות למשה, שכן כמו שידע להעביר את החכמה, ידע להעביר את הסיגים, ועל זה נאמר :  
 
(כד) וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר (חתנו שבחסד ובחרדה התנה לו את התנאים):

 

היכנסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית