ארנקי עור
תיקי עור נשים
תיקי עור גברים


אנחנו מספקים

מוצרי עור

כלי עבודה לעור

ועוד

bags

הסיפור האמיתי

כבר מילדותה שמעה אלה  סיפורים על סבא. "סבי מצד אימי היה נצר למשפחת פרנק, שהעמידה בלטבייה דורות של אומנים בעור, וסבא עצמו תפר אוכפי עור לגנרלים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא גם הפליא לעצב תיקים, ואף תפר את הלוט לאנדרטת העצמאות של לטבייה", היא מספרת.

אלה עצמה נולדה בריגה, בירת לטבייה. היא סיימה אמנם תואר ראשון בפקולטה להנדסת מטוסים, אבל המשיכה לעבודה בעור הייתה חזקה ממנה. אלה המשיכה ללמודבפקולטה לפלסטיקה ואומנות העור בריגה שנתיים נוספים, העובדה שהיא מהנדסת בהכשרתה, מסייעת לה בתכנון ארגונומי ונכון של התיקים, שאותם היא מעצבת. "את התיקים שלי אני בעצם בונה, לא תופרת". היא מחייכת, "העור הוא בשבילי חומר פלסטי, שאפשר לפסל בו".

עם עלייתה לישראל בשנת 1990, עם בעל וילד, היא החלה לעצב כריכות מעור לספרים עתיקים, עסקה בשיחזורם, ומהר מאוד נשאבה גם לעולם התיקים. היא עבדה עם יוצרים ומעצבים שונים, מארנקי שרון וגבעוני, ועד בלינקי, אפיקה, נטע שדה ודניאלה להבי. "לחלק מהם רק ייצרתי, ולחלקם אף עיצבתי. תוך כדי התחלתי גם ליצור קו ומותג משלי".

במה את שונה?

"חשוב לי כמובן שהמוצר שלי יהיה פרקטי ויפה, אך מעבר לכך אני שואפת שהוא ממש יתחבר לגוף, שיהיה חלק ממנו. תיק זה פריט שאת צריכה לתלות על הכתף או על הגב, ולשכוח ממנו. עד כדי כך". דבר נוסף שמייחד את עבודותיה הוא השימוש הרב בחומרים טבעיים. "עיצוב וצבע זה עניין של אופנה", היא אומרת, "אבל אני משתמשת בפלסטיקה של העור, ובצמר ומשי גם לעיצוב האבזמים ואביזרי הקישוט, ומשלבת בתיקים שלי ציורים מקוריים של אמנים. אני רוצה לתת לאישה את התחושה, שהתיק שלה הוא יחיד ומיוחד".

אלה היא כיום אימא לשניים, עוסקת בשיקום באמנות בקורסים המיועדים לנכי צה"ל, מדריכה בוגרות שנקר ובצלאל בעבודה בעור, וממשיכה ליצור תיקים. את הקולקציה החדשה שלה, בצבעי כתום חמים של אדמה ושמש, צריך פשוט לבוא ולראות.