המרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

 

תוכנית לימודים

הרמב"ם

 

 

 

קורס מזורז בהבנת עקרונות הבריאות+

הראשון של הרמב"ם

 

שלום לכם, היום נלמד את עקרונו הראשון של הרמב"ם.


נפתח בדברי תלמידו של הרמב"ם רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך המפורסם (לפני 500 שנה). נציין כי כל פרקי הרפואה בספר השולחן ערוך היהודי מבוססים על דברי הרמב"ם בספריו הרבים, ניתן בהחלט לומר כי השולחן ערוך הוא סיכום ייחודי של כל דברי הרמב"ם במקומות רבים:
הציטוט הוא מעט ארוך אולם הוא שווה את זה. לאחר מכן נסביר כל מילה בצורה ברורה ופשוטה.

"הבורא ברוך הוא וברוך שמו ברא את האדם ונתן בו חום טבעי, וזהו החיות של האדם, שאם תכבה האש הטבעית - אפס חיותו.
והחזקת החום הזה, הוא על ידי המאכל אשר האדם אוכל. כמו האש הבוער, שאם לא יוסיפו עליו תמיד עצים יכבה לגמרי, הן האדם - אם לא יאכל, יכבה האש אשר בתוכו וימות.
המאכל נטחן בין השיניים, ומתערב עם מיץ ורוק ויותך, ומשם יורד לאצטומכא ומיץ המרה, ויותך ויתבשל מהחום והמיצים הברור שבו [כלומר, שבמזון], ממנו ניזונים כל האיברים ומקיים חיות האדם, והפסולת שהוא המותרות - נדחה לחוץ.
ועל זה אנו אומרים בברכת "אשר יצר" 'ומפליא לעשות', שנתן הקדוש ברוך הוא את הטבע באדם, לברור את טוב המאכל, וכל איבר מושך אליו מזונו הראוי לו, והפסולת נדחה לחוץ. שאם נשאר הפסולת בתוכו יתעפש, ויבוא לידי חולאים רחמנא לצלן.
ולכן רוב בריאות הגוף וחולשתו, תלויים בעיכול המאכל. אם מתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם בריא, אבל אם מתקלקל העיכול, אז נחלש האדם, ויכול לבוא לידי סכנה חס ושלום". (שו"ע, סעיף ב)

אם כן, מלמד אותנו הרמב"ם כאן שיש לכל אדם חום טבעי. החום הטבעי הוא מקור חיותו של האדם. חום זה צריך להיות בטמפרטורה הנכונה כל הזמן.

חום זה נשמר על ידי המאכלים. האדם צריך כל הזמן לאכול על מנת להחזיק את חומו הטבעי. (השאלה היא כיצד ומתי עושים זאת נכון)

אם העיכול הוא יעיל והקיבה והמעיים "יודעים" כיצד להפריד בין האוכל הנחוץ לגוף ובין הפסולת ו"יודעים" כיצד להוציא מהטוב את הנחוץ לכל איבר האדם יהיה בריא.

כך גם עולה מדבריו במקומות אחרים:

התזונה היא האמצעי הראשון שיש לנקוט בו בטיפול הרפואי: "שהרופא הבקי, כשירצה לשמור על בריאות [האדם] הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו, יקדים תיקון המזון בתחילת רפואותיו". (רמב"ם, "הקדמה מסדר זרעים", הוצאת ליבוביץ'-קעסט, ירושלים. עמוד ע"ב-ע"ג.)

"וכן צוו הרופאים לכל רופא, כי הוא, אם יוכל להנהיג החולי [לרפא את החולה] בשיעור המזון לבד, לא ינהיג אותו ברפואה..." ("הנהגת הבריאות", עמוד 51.)

"וישמור הכח [הרופא ישמור את כח גופו של החולה] תמיד בלקיחת המזון... ולא ישכח לעולם לחזק הכח הטבעי - במזון..." ("הנהגת הבריאות", עמוד 50.)

אדם נולד, בדרך כלל, עם עיכול שלם ובריא. אולם אם האדם מקלקל את עיכולו לא יועילו לו כל המאכלים הטובים והרפואות השונות והוא יחלש ויוכל אף להגיע לידי סכנת מוות.

כיצד שומרים על העיכול הנכון של האוכל?

אומר הרמב"ם (לפני 800 שנה) את עקרון הבריאות הראשון:

"לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב... לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו."

כלומר, אין לאכול אלא אם כן רעבים וכן לעולם לא להגיע למצב ש"הבטן מתפוצצת" ויש לעצור לפני ששבעים לחלוטין.

מדוע? מה ההסבר בכך?

על כך בציטוט הבא:

"העיכול הטוב הוא אם המאכל איננו רב, ושיהא קל להתעכל, שאם אכל האדם הרבה והאיצטומכא [קיבה] מלאה, אז קשה העיכול, כי האיצטומכא אינה יכולה אז להתפשט ולהתכווץ כראוי בטבעו, ולטחון את המאכל כראוי. וכמו האש שאם ירבו עליו עצים יותר מדאי, אינו בוער יפה, כמו כן המאכל באיצטומכא.
ולכן האדם אשר רוצה לשמור את בריאות גופו, צריך ליזהר שלא לאכול [אלא] רק בשיעור בינוני לפי מזג גופו: לא מעט, ולא כל שבעו.
ורוב החלאים הבאים על האדם, אינם אלא: או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה [המלך] אמר בחכמתו: 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו', כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע..."
(שולחן ערוך, סעיף ג)

כולם יודעים טוב מאוד את ההלכה של בל תשחית. אך אולי לא כולם יודעים ש"בל תשחית דגופו - קודם"- איסור ההשחתה של הגוף חמור יותר מאיסור ההשחתה של האוכל.

לדוגמא: אמא מסדרת את השולחן אחרי הארוחה, וכל מה שלא גמרו הילדים לאכול - היא אוכלת. ממש "פח זבל חי"; בין אם היא שבעה ובין אם האוכל הזה מזיק לה. מדוע שתזרוק את השאריות לתוך הפה שלה ואחר כך תסבול מהתוצאות?

עדיף להשליך אותן לתוך פח האשפה הדומם שבמטבח מאשר "לזרוק" את האוכל לתוכה, שהרי "בל תשחית דגופו - קודם"!

הרב "דברי חיים" מצאנז היה מברך "בורא פרי העץ", אוכל חצי תפוח, ומשאיר את חציו בארון; מאוחר יותר, שוב היה ניגש לארון, לוקח את החצי הנותר, ומברך עליו "בורא פרי העץ". פעם אחת כשניגש לארון - לא מצא את החצי הנותר; שאל את בנו וענה לו בנו שהוא אכל את התפוח היות וראה שהתפוח מתחיל להירקב.

ענה לו ה"דברי חיים": "אינני מבין! האם התפוח נברא בשביל לשרת אותך, או שאתה נבראת בשביל לשרת את התפוח?! אם צריך עכשיו לאכול תפוח - אז אוכלים, ואם לא - אז לא אוכלים, ומה זה משנה לך שהתפוח עמד להירקב?!"

ואיך נדע מהי אכילה מרובה?
מסביר הרמב"ם: "שיעור בינוני" ו "לא כל שבעו".

כלומר, אתם צריכים לעצור מדי פעם בזמן האכילה ולחשוב לרגע קט, האם אני שבע? כאשר המוח מתכוונן לבדיקה עצמית אט אט תשימו לב שאתם מגלים שאתם כבר שבעים באמצע האוכל... ע"פ דרך הבריאות לוקח כ 20 דק' מרגע תחילת הארוחה עד שמנגנון רעב ושובע משדרים שהגוף שבע,לכן תמיד רצוי להאריך את משך הארוחה,ולטחון את האוכל יפה על מנת לעזור בעיכול.

לסיכום, העיקרון הראשון מעקרונות הרמב"ם לשמירה על העיכול והבריאות כולה:

"לא לאכול הרבה!!"

 

עקרון הבריאות השני של הרמב"ם

אומר הרמב"ם: "ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות ולא ירבה לשתות מים" (הלכות דעות פ"ד)

המזון מגיע לקיבה על מנת להתעכל באמצעות מיצי הקיבה האנזימים והתכווצויות שרירי הקיבה והמעיים. אם לקיבה יגיע ביחד עם המזון גם משקה, העיכול לא יוכל להתבצע בצורה טובה, מכיוון שהמים מדללים את חומציות מיצי הקיבה ושוטפים אותם ואת האנזימים וכך פעולת העיכול לוקה בחסר.

יש לשים לב, שכעת מה שנותר לגוף לעשות הוא לעכל את האוכל אך ורק באמצעות התכווצויות שרירי הקיבה ומיצי קיבה מדוללים.

הדבר גורם לאי ספיגת וויטמינים מלאה מהמזון, נפיחות ותפיחת הבטן ולגזים הנובעים מתסיסה של מזון לא מעוכל.

כיצד אפשר להימנע משתייה באמצע האוכל?

  1. רוויה: אם הגעת לארוחה כאשר הצימאון ממלא את ישותך לא יתכן שלא לשתות בארוחה. ועל כן הפתרון הנו לתכנן את הזמן פחות או יותר ולהשתדל להגיע לארוחות במצב של רוויה ככל האפשר.
  2. מלח: יש להמעיט בהמלחת האוכל ככל האפשר מאחר והדבר מצמיא וגורם לשתיית יתר ההורסת את עיכולך.
  3. הורדת האוכל: רבים הם השותים באמצע האוכל כי הם מרגישים שהאוכל "לא נבלע" להם. אדם, צריך לדעת שאם האוכל לא יורד ללא שתיה זה סימן שהאוכל עדיין לא מוכן לבליעה, כלומר הוא לא לעוס מספיק! אם האוכל ילעס כמו שצריך לא תזדקק לשתייה על מנת ל"הוריד" אותו.
  4. אין משיחין בשעת הסעודה: אדם שמדבר יותר מדי בשעת הסעודה אינו מסוגל ללעוס כראוי, חייב לשתות על מנת "להוריד" את האוכל.

אם כן, עקרון הבריאות השני של הרמב"ם הוא

"לא לשתות בזמן האכילה"

 

שיעור שני.

 

עקרון הבריאות השלישי של הרמב"ם

שלום לכם היום נלמד את עקרונו השלישי של הרמב"ם.

אומר רבי יוסף קארו, תלמידו של הרמב"ם, לפני 500 שנה:

 "מהיות כי התחלת העיכול היא בפה, על ידי טחינת השיניים, והתערבות עם מיץ הרוק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי לעיסה, כי אז תכבד העיכול באצטומכא לבדו".
(קיצור שולחן ערוך ל"ב, י"ג)

ברוק הפה יש הרבה מאוד אנזימים שעוזרים לפרק את המזון וחשובים מאוד לעיכול המזון. זו אחת הסיבות של אימרת חז"ל המפורסמת: "אין משיחין בשעת הסעודה" כי כשמדברים לא לועסים כראוי. בשעת האוכל ניתן לקרוא / לחשוב / להאזין לקלטת של שיחה.

לא חייבים להשתעמם אך לא כדאי לדבר בשעה שאוכלים.

גוף האדם מקבל את חיותו מהמזון שהוא אוכל. כך הוא התהליך, המזון מתחיל להתעכל בפה, השיניים חותכות את המזון לחתיכות, בלוטות הרוק מפרישות בזמן האכילה כמות גדולה יותר של רוק בכדי שהמזון ילעס יותר טוב. כך נוצרת עיסה אשר מוכנה לבליעה. הרוק המופרש אינו רק מסייע ללעיסה אלא הוא מכיל 64 סוגי אינזימים שונים אשר הקיבה זקוקה להם על מנת לעכל את המזון כראוי ולספוג ממנו את הוויטמינים הנחוצים.

למעשה 80% מהעיכול צריך להעשות בפה, וממנו יורד המזון הלעוס והמעורב ברוק אל הקיבה שם נעשה התהליך הסופי.
ללא לעיסה ראויה לשמה כל תהליך העיכול נפגע.

לסיכום, עקרון הבריאות השלישי של הרמב"ם.

"יש ללעוס את האוכל לפחות 20 פעם לפני הבליעה!"

עקרון הבריאות הרביעי של הרמב"ם

עקרונו הרביעי של הרמב"ם.

 "לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום או יעשה מלאכתו או יתייגע ביגע אחר.  
כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו ואוכל ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו."

במילים אלא מסכם הרמב"ם את צורת ההכנה לארוחה:

אין לאכול ארוחת בוקר מיד לאחר הקימה בבוקר אלא יש לחמם את הגוף מעט לפני האכילה על ידי פעילות גופנית קלה רצוי לשלב לאחר מכן מקלחת טובה ורבע שעה מנוחה.

הכנה נוספת אנו מגלים בסוף דבריו, לעיל, "ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו."

כוונתו היא אפילו לצורך מועט ביותר מאחר ובהנהגות הכלליות אומר הרמב"ם: "ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד."

כלומר, אם ישני הרגל להתאפק ולא ללכת מיד לשירותים חוץ מהעובדה שעוברים עובר על איסור מן התורה ("לא תשקצו") מזיקים באופן חמור למערכת העיכול ולגוף באופן כללי.

 

אם כן, עקרון הבריאות הרביעי של הרמב"ם.

"הכנה לארוחה: פעילות גופנית קלה וביקור בשירותים."

עקרון הבריאות החמישי של הרמב"ם

העיקרון החמישי של הרמב"ם.

 "לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים."

על מנת לאפשר עיכול יעיל ולא לפגוע במערכת העיכול יש לאכול בישיבה ובצורה מסודרת ולא תוך כדי הליכה או נהיגה. כמו כן, אין להפעיל את הגוף ולהתאמץ שעתיים לאחר האכילה.

אם כן, עקרון הבריאות החמישי של הרמב"ם:

"לשבת במקום אחד בזמן האכילה ולא להתאמץ שעתיים אחריה!"

עקרון הבריאות השישי של הרמב"ם

עקרונו השישי של הרמב"ם.

אומר הרמב""ם "ולא יישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלש או ארבע שעות."

בזמן השינה הגוף "מרדים" חלק ממערכות העיכול ולכן הקיבה לא יכולה לעכל את האוכל באופן מושלם ונשאר בקיבה מזון לא  מעוכל  המעפיש ותוסס וגורם ולנזקים למערכת העיכול כולה.

 

עיקרון הבריאות השישי של הרמב"ם:

"מותר לישון שינה מלאה שלוש ארבע שעות לאחר האוכל בלבד!"

 

עקרון הבריאות השביעי של הרמב"ם

שלום  היום נלמד את עקרונו השביעי של הרמב"ם.

אומר הרמב"ם, לפני 800 שנה : "לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי חלאים רעים באים"

כלל גדול אומר הרמב"ם אדם שיש לו עצירויות יצפה למחלות! עצירות משמעותה שהפסולת אינה מתפנה מן הגוף והרעלים אט אט נספגים בכל מערכות הגוף.

חשיבותן של פעולת מעיים תקינה ופעילות גופנית היא הדעה הרווחת ברפואה הטבעית כיום.  אדם שאין לו פעילות מעיים פעם ביום לפחות, נמצא קרוב לודאי בתחילתה של מחלה חמורה בגופו.

זהו אינו המקום לפרט כיצד לטפל בעצירות אולם באתר akbu ניתן למצוא צמחי מרפא מתאימים לניקוי הקיבה והמעיים ולשחרור עצירויות באופן טבעי.

 

עיקרון הבריאות השביעי של הרמב"ם:

"עצירויות = נורה אדומה"

 

עקרון הבריאות השמיני של הרמב"ם

 עקרונו השמיני של הרמב"ם.

אומר הרמב"ם, "ראוי לכל איש שיבחן בניסיון, איזה מן המאכלים ואיזה מן המשקים ואיזה מן התנועות יזיקוהו וירחיקוהו [ממצב של בריאות תקינה]... כי מי שיתנהג כן, ימעט שיצטרך לרופא, ויהיה בריא תמיד".
("פרקי משה ברפואה", מאמר שבעה עשר, עמוד 215; הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"א.)

המלצת הרמב"ם היא 'עצמאות בריאותית'  הרמב"ם משיא עצה לכל אדם לשמור על בריאותו מבלי להזדקק לרופאים, אלא אם כן יתקל בבעיה רפואית קשה. הדרך היא על ידי שילמד להכיר את טבעיו האישיים, ולאלו מאכלים הוא רגיש, בבחינת: 'היה אתה הרופא של עצמך', כפי שמקובל לומר בימינו.

כמובן, אין הכוונה להימנע מלפנות לרופא במקרה שמתעורר חשש לבעיה רפואית, דבר שהוא חובה לעשותו כיון שהתורה נתנה רשות לרופא לרפא. (ברכות, ס, א. על שמות, כ"א, י"ט.)

הכוונה היא לניהול אורח חיים בריא המותאם אישית לטבעו של האדם, ובפרט תזונה נכונה.  

 

אם כן, עקרון הבריאות השמיני של הרמב"ם:

"שים לב לעצמך! היה הרופא של עצמך"

 

עקרון הבריאות התשיעי של הרמב"ם

אומר הרמב"ם, "והרופאים כולם מסכימים, כי אכילת המעט מן המאכלים הרעים - יותר מעט נזקו מאכילת הרב מן המאכלים הטובים והבריאים". ("הנהגת הבריאות", עמוד 30.)

מדברי הרמב"ם רואים שעדיף לאכול אכילה מועטת מאוכל רע מאשר אכילה מרובה מאוכל טוב. אולם יש להבהיר כאן נקודה חשובה בה טועים רבים בדברי הרמב"ם.

אין כל דמיון בין המאכלים שהרמב"ם מגדיר אותם כ"המאכלים הרעים" ובין מה שאנו מכירים כיום כמאכלים מזיקים.

ברור שבזמנו של הרמב"ם לא היו קיימים החומרים המלאכותיים המרוכזים שתעשיית המזון משתמשת בהם באופן הולך וגובר בימינו, חומרים שצריכתם נמצאה קשורה למחלות קשות ורבות.

בזמנו של הרמב"ם לא היו, כמובן, מאכלים עם חומרים מלאכותיים כאלה. המאכלים שהרמב"ם קורא להם "מאכלים רעים" הינם מאכלים טבעיים, כמו כל המאכלים שהיו בזמנו, אלא שהם בעלי תכונות שאינן מתאימות לגוף האדם, מבחינת קושי העיכול שלהם וההוכחה לכך היא:

* "ויש מאכלות שהם רעים... והם... והסולת שנפו אותה..." ("משנה תורה", הלכות דעות, פרק ד, הלכה י.)

*"יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד... כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה... והבשר המליח הישן..." ("משנה תורה", הלכות דעות, פרק ד, הלכה ט.)

 מסיבה זו אין כל אפשרות להסיק מדבריו של הרמב"ם כאן או במקומות אחרים שהוא מתיר לצרוך את המזונות המזיקים המצויים בחנויות בימינו. 

 

ם כן, עיקרון הבריאות התשיעי של הרמב"ם:

"הג'אנק פוד הורג אותך גם במינונים נמוכים!"

עקרון הבריאות העשירי של הרמב"ם

אומר הרמב"ם: "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל- אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה - כל ימיו יהיו מכאובים, וכחו תשש". ("משנה תורה", הלכות דעות, פרק ד, הלכה ט"ו.)

בנוסף לכך שדעת הרפואה המודרנית היא שקיימת חשיבות רבה מאד לפעילות גופנית של האדם. כבר לפני כאלף שנה, הרמב"ם אמר את דעתו באופן ברור.

 יש לדעת כי מלבד מיצי הקיבה והאנזימים, הקיבה מעכלת את המזון המגיע לתוכה באמצעות תנועות בלתי רצוניות של התכווצויות מתמידות של הקיבה.

התכווצויות אלו של הקיבה והמעיים עוזרות למזון להתעכל.

אחד הדברים החשובים לצורך זה הוא "לחץ תוך בטני". זהו לחץ העוזר לכל המערכות הפנימיות של הגוף לתפקד טוב יותר (כבד, לב, כיס מרה, קיבה, תוספתן, לבלב, מעי דק ומעי גס).

את הלחץ התוך בטני מעלים על ידי התעמלות גופנית קבועה.

 

אם כן, עיקרון הבריאות העשירי של הרמב"ם:

"מי שאינו מתעמל- קמל!"

 

לסיום קורס מזורז זה נסכם את כללי הרמב"ם לבריאות איתנה:

 

"מי שאינו מתעמל- קמל!"

"יותר מדי עצירויות = נורה אדומה"

"שים לב לעצמך! היה הרופא של עצמך"

"הג'אנק פוד הורג אותך גם במינונים נמוכים!"

"מותר לישון שינה מלאה שלוש ארבע שעות לאחר האוכל בלבד!"

"שב במקום אחד בזמן האכילה ואל תתאמץ שעתיים אחריה!"

"הכנה לארוחה: פעילות גופנית קלה וביקור בשירותים."

"יש ללעוס את האוכל לפחות 20 פעם לפני הבליעה!"

"לא לשתות בזמן האכילה"

"לא לאכול הרבה!!"

 

יש לדעת כי הרמב"ם מוסיף לפרט ולבאר פרטים רבים ואנו לא נגענו אפילו במעט מתורתו הנרחבת.

אתם מוזמנים לראות את המצגת