גרNYולה

בריאות בכל טעימה






היסטוריה

 
בתחילת המאה ה-20 החל הרופא השווייצי מקסימיליאן בירכר-בנר להכין למאושפזים בבית החולים שבו עבד ארוחת בוקר העשויה תערובת של שיבולת שועל ואגוזים קצוצים, מעורבבים עם מחית תפוחים ושמנת ומתובלים במיץ לימון. התערובת, שכונתה בפיו מיזלי, סיפקה לחולים שפע של סיבים תזונתיים, נוגדי חמצון וחומצות מסוג אומגה 3, וכל זה במעטפת דלה בכולסטרול. זו היתה ארוחה טעימה כל כך, שהחולים רצו להמשיך לאכול אותה גם בבית, לאחר שהשתחררו מבית החולים.

בה בעת החלו יצרנים קטנים בארצות הברית לקלות שיבולת שועל ולשווק אותה כארוחת בוקר בריאה בשם המסחרי "גרנולה". בשנות ה-50 וה-60 נוספו לשיבולת השועל גם אגוזים קצוצים ודבש, ולאחר הקלייה עורבבה התערובת עם צימוקים ופירות יבשים אחרים. התנועה ההיפית אימצה את הגרנולה, שנתפשה בעיניה כמזון הבריאות האוליטימטיבי: עשיר בסיבים ובאנרגיה, קל משקל ונשמר היטב. פריצת הדרך של הגרנולה לתודעה העולמית היתה בפסטיבל וודסטוק, אז התברר שאין כמוה להשביע את המנצ'יס אחרי עישון ג'וינט.

בשנים האחרונות נהפכו חטיפי הגרנולה לפופולריים, והם עשויים תערובת דומה שנאפתה והתגבשה בצורת עוגייה או חטיף מוארך. את החטיפים קל לאכול בכל מקום והם ספקי אנרגיה בריאה וחביבים מאוד על ספורטאים, כמו על ילדים (והוריהם, שאחרת היו נותנים להם חטיפי שוקולד).