מחקר חדש: ציפורי העיר שרות חזק יותר

ציפורי העיר מצייצות כך שישמעו אותן דרך רעשי העיר, אבל עבור בני משפחתן מהכפר זה נשמע כאילו הן דוברות שפה אחרת.

 

פרסום ראשון: 03/06/09,   23:20

ציפי בלום ערוץ 7

 

הירגזי.

הירגזי.
צילום: מתוך ויקיפדיה

 מדענים מאוניברסיטת אבריסטוויט' מצאו במחקר שנערך ב-20 מדינות בתחומי בריטניה כי קולות הזכרים של ציפורי הירגזי נשמעות מעל רעד המון האדם שבערים.

ציפורי הכפר היו מבולבלות לחלוטין מציפורי השיר העירוניות, בעוד הציפורים העירוניות לא "הבינו" את הקולות הנמוכים של ציפורי הכפר. זכר הירגזי שר על מנת להגן על הטריטוריה שלו ועל מנת למצוא בת זוג.

הסטודנטית שערכה את המחקר, אמילי מוקפורד, ביקרה ב-20 ערים ברחבי בריטניה ותפסה בכל עיר ציפור שיר כזו. קולות השירה של הירגזי הושמעו לזכר שוב במהלך עונת החיזור, כאשר הם במלוא אונם. החוקרים גילו תגובות "חלשות ואיטיות יותר" מהנורמאלי. החוקרים הקליטו גם את קולות הירגזי הכפרי, ומצאו כי קולותיו עמוקים ונמוכים יותר.

מוביל המחקר, ד"ר רופרט מארשל, הסביר כיצד לכדו את ציפורי השיר העירוניות: "פשוט עמדנו שם וכיוונו לכיוונם רמקולים". הוא סיפר כי בעת השמעת קולות הזכרים בעיר, ניתן היה לראות שהזכרים היו פחות אגרסיביים.

החוקרים מצאו כי בעת השמעת קולות הזכרים העירוניים, שאר הזכרים במקום התחרו ב"קולו" והעלו אף הם את קולם, אבל באזורי הכפר הקולות היו נמוכים הרבה יותר.

גברת מוקפורד, סטודנטית ל-PHD שהשתתפה במחקר, אמרה: "השלב הבא הוא לגלות מה עושות הנקבות עם השירים המשתנים, והאם הן תרצנה להתחבר עם זכר השר בקול גבוה מידי או נמוך מידי?".

 

 


  סקירה כללית על בעלי הכנף וצפרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

 

 

צפרים מתצפתים על עופות מים בפלורידה

צפרות היא צפייה בציפורים ומעקב אחר אורחות חייהן. בשונה מאורניתולוגיה, שהיא חקר מדעי של ציפורים, צפרות נעשית בדרך כלל ממניעים חברתיים או כתחביב לשעות הפנאי. במדינות רבות באירופה ובארצות הברית, היא הפכה למעין ספורט תחרותי.

 כלי עבודה

כלי העבודה העיקרי והבסיסי של הצפר הוא המשקפת. כלי עבודה נוסף הוא הטלסקופ, המשמש בעיקר לצפייה בעופות מים ודורסים. צילום ציפורים, אשר היה בעבר עסק יקר ומסרבל, הפך בשנים האחרונות למנהג שגור, וזאת בשל כניסתן של המצלמות הדיגיטליות הקומפקטיות לשוק. הצילום נעשה לרוב בשיטה הנקראת דיגיסקופיה, בה משמש הטלסקופ כעדשה ארוכת מוקד. קיים גם מיעוט אשר משתמש במצלמות רפלקס דיגיטליות, אשר מניבות תוצאות טובות יותר, אך הן יקרות ומסרבלות.

 

 מיומנות

המיומנות העיקרית של הצפר היא זיהוי ציפורים, הן על פי ניצוי וגודל והן על פי הקולות. צפייה במגוון גדול של מינים דורשת מהצפר, מעבר ליכולת הזיהוי, גם ידע על בתי הגידול המועדפים של כל מין ומין ועל הסטאטוס שלו, כלומר איפה הוא מופיע ומתי. צפרים רבים נוהגים לרשום את תצפיותיהם ביומן, ולדווח לאחרים במידה והם ראו ציפור נדירה. יש אף שמנהלים רשימות של מינים שהם ראו.

בעוד שצפרות יכולה לשמש כתחביב מרגיע לשעות הפנאי, צפרים מסוימים לא יהססו לנסוע מרחקים גדולים על מנת להוסיף מינים לרשימה שלהם. נסיעה שמטרתה לצפות בציפור נדירה שדווחה על ידי צפרים אחרים נקראת בלעז "טוויץ'". מנהג זה נפוץ בעיקר באירופה, שם עשויים אלפי צפרים להתאסף סביב ציפור נדירה.

העונות הטובות לצפייה בציפורים בארץ ישראל הן עונות הנדידה - הסתיו והאביב. גם בחורף ניתן לראות מינים רבים אשר חורפים, ובקיץ נמצאים המינים הדוגרים בשיא פעילותם. השעות הטובות ביותר לצפייה, הן שעות הבוקר המוקדמות.


 צפרות בישראל

.

ב-2008, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של ישראל. הליך הבחירה עורר את תודעת הצפרות בקרב ציבור רחב בישראל.המומחה לצפרות יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב ‏‏ סבור שההצבעה עצמה אף תרמה ללימוד נושא הצפרות ושיפור התודעה של המשתתפים לשמירת הסביבה

 

המאפיין העיקרי של בני המחלקה כולה הן הנוצות אשר מכסות את גופם של העופות. מלבד זאת, אלה חולייתנים דו-רגליים ובעלי דם חם שביכולתם להטיל ביצים בעלות קליפה קשה. גפיהם הקדמיות מותאמות לתעופה ונקראות כנפיים. העצמות חלולות כדי לא להכביד על משקלם. למרות שהעופות מתאפיינים ביכולתם לעוף, ישנם מינים שאינם עפים כלל. עופות אלו חיים בעיקר באיים מבודדים שלא היו נגישים לאדם וליונקים טורפים ומשום מחסור בסכנות התנוונו כנפיהם והם איבדו את כושר התעופה בהתפתחותם האבולוציונית. כיום מועדים מינים אלה להכחדה בעיקר בגלל ציד של חיות בית שהביא עימו האדם למקומות אלה. עופות כדודו וכמואה אף נכחדו מן העולם. מינים אחרים כפינגווינים עושים שימוש בכנפיהם על מנת לשחות במים ולא יכולים עוד לעוף וישנם מינים גדולים כיען שבשל כובד גופם, לא יכלו עוד להתרומם מן הקרקע וכנפיהם התנוונו במשך הדורות. אצל רוב העופות קיימת דו צורתיות זוויגית, והיא מתבטאת בהידורו של הזכר לעומת הנקבה בנוצות, במבנה הגוף ואף בהתנהגות. הדבר משמש את העופות בעת תקופת הייחום - הזכר נאבק עם זכר אחר על זיווג עם הנקבה, תוך כדי שהוא מנסה להרשים את הנקבה ביופיו ולגרום לה לרצות בו - כאן להבדל בין המינים יש חשיבות רבה, הן במראה והן בהתנהגות. מטרת הזכרים בתהליך זה היא להזדווג עם הנקבה ולהטיל ביצים.

יש כ-10,000 מינים ידועים של עופות ברחבי העולם, הגודל משתנה ונע בין 7 ס"מ אצל הקוליברי והצופית ו- 2.5 מטרים אצל היען.

חסידה לבנה

מזון העופות מגוון ומשתנה בקבוצות השונות במחלקה. הם ניזונים מפרות, צוף פרחים, זרעים, חרקים, דגים, מכרסמים וכן מעופות אחרים.

רוב העופות פעילים ביום, קבוצות אחדות פעילות בלילה ובשעות הדמדומים. רוב העופות עוברים מרחקים עצומים ואף יבשות בעונות הנדידה השונות לכל מין, ולעומתן ישנם עופות שכלל אינם זזים ממקום הולדתם וכאלה שברוב חיהן עפים מעל האוקיינוס ללא עצירה.
עוד מאפיינים נפוצים אצל העופות הם מקור גרמי נטול שיניים, קיבה גדולה ושרירית, דגירה על ביצים, מטבוליזם גבוה ושלד קל אך חזק.

עופות ימיים הם שם כללי לעופות אשר חיים בדרך כלל בסביבה מימית או בקרבתה.

 

למרות שלרוב העופות הזכרים אין אברי מין חיצוניים, יש לזכר זוג אשכים הגדלים פי כמה בעונת הרביה על מנת להפיק זרע. אצל הנקבה גדלות השחלות, אולם רק השמאלית מתפקדת. אצל זכרים במינים ללא איבר מין זכרי, הזרע מאופסן בשופכה (בניגוד ליונקים - השופכה משמשת רק למטרה זו ולא להטלת שתן) עד לרגע ההזדווגות. הוא מתקרב אל הנקבה ומצמיד את פתח השופכה לשלה כדי לתת לזרע להיכנס, תהליך זה מהיר ולוקח לעתים פחות משנייה אחת.
הזרע נשמר בשופכת הנקבה בטווח של שבוע עד שנה, בהתאם למין העוף. אז מתפתחות הביצים בשחלה, יוצאות אחת אחר השנייה ומופרות על ידי הזרע, עוד לפני שמוטלות על יד הנקבה. הביצים ימשיכו להתפתח בקן לאחר ההטלה. עופות בית רבים וכן עופות אחרים כיען הם בעלי איבר מין חיצוני המתגלה רק בתקופת הייחום.

 

הזדווגות

הפריה הינה תהליך המתרחש בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית. בבעלי חיים מכונה ההפריה גם התעברות. בתהליך ההפריה נפגשים תאי המין הזכרי (תא הזרע) והנקבי (הביצית). שני התאים מתאחדים, ובדרך-כלל מתרבים, מתחלקים ומתמיינים עד להיווצרותו של יצור חדש - הצאצא. הזדווגות מוצלחת (הפריית הביצה או הביצים), תלויה בשיתוף פעולה מלא מצד הנקבה. לרוב העופות הזכרים אין איבר הזדווגות, הזרע עושה את דרכו מהביב של הזכר אל הביב של בת זוגו הנקבה. הנקבה לוחצת את ביבה החוצה ומטה את זנבה הצידה כדי להבטיח מגע הדוק. ההזדווגות נעשית בעיקר כאשר יש בגוף הנקבה ביצים לא מופרות. הפינגווינה הקיסרית מטילה ביצה אחת, ומספיקה לה הפריה חד פעמית, ולעומת זאת ציפורי השיר זקוקות להפריות חוזרות בפרק זמן מסוים.

קינון

אם נצייר בדמיוננו את הקן האידאלי הן להורים והן לעובר המתפתח, נראה את קינם של ציפורי השיי

ר המוסתר בשיחים, בין העצים או בעשב צפוף. אך מינים רבים בונים את קיניהם במקומות "לא שגרתיים" כגומחות באדמה ובצמרות עצים.

קינון באזור סבוך או מוסתר, על פי רוב מעל הקרקע, מספק הגנה מפני טורפים. מאותה סיבה יעדיפו מספר מינים את הקינון במערות, בחורי עצים ואף בקינים מעשי ידי אדם כשובכים ובבתי אדם. נקרים בונים את קיניהם בעצמם על ידי ניקור גזעי עצים, עופות שונים, ביניהם דורסי לילה רבים, משתמשים בקיני נקרים נטושים.

עופות רבים המקננים על האדמה, משתמשים באמצעי הגנה ייחודיים. השלדג בונה את קינו כמעט בסמוך למפלי מים כך שהוא מסכן את הבא לקינו. מינים מסוימים משתמשים במאורות נטושות של טורפים שהם אינם נמנים עם מזונם. עופות רבים בונים את קיניהם על צוקים שהגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית פרט לתעופה.

עופות דורסים גדולים, מתקשים לעתים בבניית קיניהם במקום מוסתר, בשל גודלו המתבקש. לעתים אחר שנבנה קן בעמל רב, קורסים תחתיו הענפים ועל העופות לבנות את הקן מחדש במקום אחר. עופות אחדים החוזרים למקום קינונם כל שנה, ממש

כים בבניית קינם על חורבות הקן הישן, לבסוף כובד הקן המצטבר גדול כל כך עד שהוא קורס לתוך עצמו.

 

דגירה

כל העופות, בלי יוצא מן הכלל מטילים ביצים. קבוצה של עופות מסוימים, שמיקומה באוסטרליה ובאיים שכנים לה, מטילה את ביציה בדומה לזוחלים, בתוך גומחות באדמה וזונחת אותם לחלוטין. הוולדות אחר בקיעתם מסוגלים לדאוג לעצמם ואף לעופף במהרה.

כל שאר העופות דוגרים על ביציהם, במטרה להעביר את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחות העובר. חלק הגוף שנמצא במגע עם הביצים, הוא על פי רוב נטול שיער וכלי דם רבים מתפתחים בו בעת תקופת הדגירה. עופות רבים כאווזים וברווזים למשל, אף מורטים את שיער חזם כך שרק עורם יבוא במגע עם הביצה, וחום גופם יהיה ישיר עליה.

עופות רבים מחלקים את הדגירה בין שני המינים. אך ישנה חשיבות לניצוי העוף בתהליך הדגירה, על כן הנקבות שצבע נוצותיהן כהה יותר, דוגרות על הביצים יותר מהזכרים שניצוים צבעוני ובהיר יותר. אצל עופות גדולים חסרי תעופה, כיען ואמו, הזכרים דוגרים על הביצים כמעט לבדם, כאן בא לידי ביטוי משקלם הרב ומסת נוצותיהם.

תקופת הדגירה משתנה ממין למין, בין 10 ל-30 ימים אצל עופות קטנים ובינוניים ועד ל 60 - 80 ימים אצל עופות גדולים. המשתנים הם גודל הביצה, גודל הוולד וטמפרטורת הגוף של ההורים.

בעופות שוכני הקנים, שוולדותיהם מוכנים לתעופה עוד בבקיעתם, הדגירה ארוכה יותר. אצל עוזבי הקנים, הדגירה קצרה.

חום הגוף לבדו, אינו מספיק לחימום הביצה כולה. על כן עופות רבים הופכים את הביצים כפעמיים ביום, חלקם עושים זאת עם מקורם וחלקם עם הרגליים, תהליך זה הנעשה במסירות, מחמם את הביצה מכל צדדיה.

לאחר הטלת הביצים מספקים ההורים מזון והגנה בהתאם למינם. ישנם מינים העוזבים את הקן במהרה, הם אף מפתחים נוצות ראשוניות הנקראות פלומה, צאצאיהם של מינים אלו נקראים אפרוחים ונפוצים בקרב עופות הבית. מינים אשר תלותיים יותר בהוריהם, נשארים עיוורים וחסרי נוצות במשך זמן מה ונקראים גוזלים, הם לרוב נשארים בקן עד התפתחות מלאה של איברי התעופה. עופות רבים משתפים עופות אחרים בגידול צאצאיהם, דרך נפוצה לכך היא הפונדקאות אצל הקוקייה.

תהליך הבקיעה אינו נעשה בעזרת ההורים. לגוזל יש בקצה הלסת העליונה שן בקיעה, אתה מנקר חורים בקליפת הביצה כדי לצאת החוצה.

אחר כך הוא מפצח אותה על ידי מכות בכיוונים שונים.

יש שני טיפוסי ולדות:

  1. טיפוס האפרוח שעוזב את הקן לאחר ימים אחדים מבקיעתו. לדוגמה: חופמים.

  2. טיפוס הגוזל שנשאר בקן עד היותו מוכן לתעופה. הוא תלוי לחלוטין בהוריו. לדוגמה: יונים, דורסי לילה, הסיבכיים, הקיכליים, הירגזים ושאר ציפורי השיר.

 


 

צור קשר    אינדקס אתרים